תורה – רק בשמחה! / לפרשת עקב / אור החיים הקדוש
פרשתנו מתחילה בברכות השמורות לאלה אשר יקפידו ללכת בדרכי ה',
ובמיוחד אלה אשר יימנעו מלעשות את העבירות האלה, הפשוטות, שרובנו רומסים ח"ו
מבלי משים, ככה..."בקטנה"... כי זה לא נורא / לא משמעותי / לא קריטי /
תירוצים אחרים...
אולם
הפתיחה מדגישה את השמיעה, ולא את השמירה, קרי, את הלמידה ותוצאתו
המעשה, ולא
את המעשה בלבד - מה
בא הדבר ללמד? הרי לכאורה, השכר אמור להיות בעיקר על מעשה המצווה!
רבינו
אור החיים הק' לומד מכאן יסודות הקשורים ל"שמיעה", היינו: לימוד התורה.
וכך אומר: ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ב) אין
והיה אלא שמחה
המילה
והיה משמשת במקומות מספר בחז"ל לרמוז על עניין השמחה (אולי בגלל האינטואיציה
של קריאות שמחה הנשמעות כמו מילים אלה). אם כן, יש כאן הנחיה והדרכה המחברת בין
השמחה ללימוד התורה, והדבר רומז לכמה יסודות, נביא את חלקן:
עוד
נתכוין שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון כי דברי תורה אסורין לאבל (יור"ד
סי' שפ"ד):
דבר
ראשון: תלמד בשמחה ! לא
ככפוי שד, אלא כמי שנפגש עם ההדרכה לחיים טובים ושלמים יותר. למשל, אם אדם מאמין
כי ישנו יועץ פיננסי, שעצותיו והדרכותיו יובילו אותו לרווחה ועלייה ברמת החיים -
נשב אצלו בדריכות ובשמחה כדי לא לאבד מילה - שהרי בידיו עתידנו! ק"ו כאן,
בנגיעה ביסוד קיומנו. תורה קשורה לחיים, עצמת חיים, שפע חיים, ולזה אולי רומז
אוה"ח שמזכיר שדברי תורה אסורים לאבל, כי הוא נתון בחוויית מוות, שהיא היפך
התורה, ח"ו.
עוד
רמז על דרך אומרו (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו והיה
השמחה תהיה עקב תשמעון, ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא
באומרו (אבות פ"ד) מצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה שהיא השמחה:
רמז
נוסף , המשלים את הראשון, מגלה לנו סוד גדול השמור לעמלי תורה: אמנם ישנו שכר גדול
בעולם הבא לעמלי תורה - ברור. אולם האם יש שכר גם כאן? בעולם הזה? רומזת לנו
התורה: יש. השמחה בעצמה. השמחה בעצם הלימוד. "ששכר מצוה
מצוה" היא השמחה שבלימוד התורה. מובן שזה לא בא בקלות, אולם מי שניגש נכון,
כמו ברמז הראשון, בהתמדה ובחיפוש חיות - יימצא את האוצר של השמחה שבתורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה