בס"ד
בשמחה תמיד! / לפרשת
ראה / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
בסיום
פרשתנו מופיעה פרשת הרגלים, ובין המצוות בולטת מצוות השמחה, החוזרת באופן כפול,
לכאורה (דברים ט"ז, י"ד-ט"ו):
ושמחת
בחגך...והיית אך שמח
ויש לשאול
מה נוסף בציווי השני, שלא כלול בראשון? מסביר רבינו:
והיית אך
שמח. נראה לפרש על פי מה שכתבו רז"ל [והובא לרש"י על פסוק "ויישאר
אך נח", שהיה כוהה וגונח מהטורח שהיה מטפל בבהמות וחיות, ויש אומרים שאיחר
מזונות לאריה ובעט בו והכהו וע"ש ברש"י], נמצא דמלת "אך" אפשר
לפרשה מלשון צער.
המילה
"אך" כתובה בפרשת נוח, ורומזת לצער שהוא סבל במהלך השהות בתיבה, סבל
שנבע מהעיסוק העצום בטיפול בבעלי החיים, ויש אומרים שאף נפצע על ידי בעלי חיים זועמים.
אמנם, כאן זה נראה לא קשור. הרי אנו עסוקים כאן בשמחה! אלא שגם כאן, בעיצומה של
מצוות השמחה, עלולות להתגנב ללב מחשבות עגומות:
ואם כן יש
לומר, דבא לרמוז דאפילו מי שהוא נמצא בצער וביסורין, בכל זאת בחג צריך לשכוח את
הצרות שלו ולהיות שמח.
אדם שמצבו
אינו במיטבו, והוא נמצא בצער ובכאב - לא אלינו – גם עליו מוטלת החובה להתאמץ
ולשמוח. יש כאן אתגר רוחני לא פשוט, אולם גם כאן התורה רוצה להרים את המבט מעל המצוקות
היומיומיות, אל תוכן אלוהי.
כיוון
נוסף:
אי נמי,
"אך" מלשון מיעוט, ד"אכין ורקין מיעוטין", ובא לומר דאפילו
העני שאין לו אלא מעט כסף, חייב להשתדל לכבד את החג ולשמוח בו. או רמז דאפילו מעט
הכין לחג, כיוון דלכבוד החג עשה - זהו בעצמו שמחת יום טוב, אחד המרבה ואחד הממעיט
ובלבד שיכוין לבו לשמים...
המילה
"אך" היא מילה מצמצמת. ממנה לומדים חכמים סייגים למצוות שונות,
"מיעוטים". ולפי זה, רמז שני
הנמצא כאן, פונה למי שאין לו הרבה אוכל לכבד את החג במאכל ובמשתה, בין אם מפאת
מצבו הכלכלי, ובין אם מסיבה אחרת. כל זמן שכוונתו של האדם לשם שמיים – זו שמחת החג
שלו, והיא אינה נמדדת בכמות.
כמובן שאין הדבר פוטר
את הציבור מלסייע לכל נצרך (וידועים דברי הרמב"ם על חומרת מעשהו של החוגג ללא
שיתוף של עניים, או לפחות דאגה לצרכי החג שלהם), אולם גם אם חלילה האדם נקלע למצב
כזה – ידע כי ה' שמח עימו בשמחת החג, והוא משרה שכינה בשמחה זו.
שנזכה להיות בשמחה
תמיד מתוך שפע בכל העניינים.
לע"נ שולה בת
פרחה ויהב בן טל ז"ל
שבת שלום,
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה