השמחה בטוב - על מה?

 השמחה בטוב – על מה? / לפרשת כי תבוא / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

האדם המביא את הביכורים ברוב חשק ושמחה, היה קורא את מקרא הביכורים, ולאחריה הוא מצווה לשמוח (דברים כו,יא)

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:

מהי האותה שמחה? על מה היא באה? המדרש כאן אומר "אין טוב אלא תורה". מה הקשר?

ישנו הסבר ידוע כי מטרת העלייה לרגל בחגים, וכן במצוות כמו הביכורים, הוא במפגש עם מרכז העוצמה הרוחני של עם ישראל, בית המקדש. שם נפגש היהודי הכפרי עם כלל ישראל, עם הכהנים, הלויים, וגדולי חכמי ישראל, יושבי הסנהדרין. ממילא, ישנו חיזוק רוחני לעולה. הוא מתחבר מחדש לתוכן הרוחני של עם ישראל, ללימוד התורה, וממילא על זה יש לשמוח רבות.

לכן – אומר רבינו – יש כאן רמזים המדייקים את תוכן השמחה בתורה. נציג בס"ד שניים מתוך כלל הרמזים שמזכיר הרב:

אי נמי יש לפרש על פי מה שכתוב, דרבינו האר"י ז''ל לא זכה לחכמתו הנפלאה אלא מפני שהיה שמח הרבה בעבודת השם יתברך ובקיום המצוות.

מובא בספרים רבים, שהאר"י הקדוש העיד על עצמו, שאת ההשגות הנוראות אליהן זכה, הוא קבל בזכות השמחה שבמצוות ושבעבודת ה'. אבל עיקר שמחתו היתה במפגש עם התוכן הפנימי של התורה, תורת הסוד:

והנה הרב תנופה חיים ז"ל כתב "הטוב" גימטריא "חטה", שיש בה מוץ ותבן, והעיקר הוא מה שבפנים דהיינו החטה. והרמז בזה, דעיקר השמחה של האדם בתורה כמאמרם ז"ל "אין טוב אלא תורה". ואינו בפשטות התורה, אלא התוכיות שלה להבין סודותיה הגדולים ע"ש.

הגאון ר' חיים פלאג'י אומר שכמו שבחיטה יש את התוך שאותו אוכלים, כך גם בתורה יש את הפנימיות שהיא עיקר האכילה. אל הפנימיות מגיעים דווקא בעקבות שמחה! זו השמחה אליה אנו שואפים בעלותנו להראות פני ה' בבית המקדש!

ולפי זה יש לומר דהכי קאמר, "ושמחת" שצריך שמחה גדולה, וזה בשביל "כל הטוב" גימטריא "חטה", כלומר כדי שתזכה להבין עמקי וסודות התורה כמו שזכה האר"י ז"ל.

יש כאן הדרכה להכנס לעומקה של תורה.

רמז נוסף מלמדנו רבנו:

אי נמי רמז שהתורה יש בה כל סוגי חלקי לימוד והם פרד"ס. וגם בלימוד התורה בתלמוד יש מקומות שמעניינים את האדם מאד ללמוד בהם, ויש מקומות שהאדם לא מתעניין בהם. למשל, יש אדם שיש לו חשק ללמוד בסוגיות עמוקות לפלפל בהם ולהתענג בהם, אבל עניינים שהם פשוטים אינו מתלהב מהם כל כך. ויש אדם שאוהב ללמוד רק באגדות המושכות לבו של אדם, ואין לו חשק ללמוד בענייני הלכות וכדומה. ויש אדם שנמנע מללמוד במסכתות שהם הלכתא למשיחא, ורוצה רק ללמוד בלימוד המביא ממש לידי מעשה.

הרבה חלקים לתורה: חלקים עיוניים ודרשניים, הלכה למעשה והלכות לעתיד לבא, פשט, רמז, דרש וסוד, ועוד. ישנם כאלה המתמקדים בחלקים מסויימים ומתמחים בהם. התורה רומזת כי יש בזה חסרון מסויים. השמחה בתורה לא יכולה להצטמצם רק בחלק אחד:

ולכן הכתוב אומר שאינו כן, אלא ושמחת "בכל" הטוב, אין טוב אלא תורה, שיש לו לאדם ללמוד בכל חלקי לימוד התורה, ואין לו להמנע משום לימוד בחלק מחלקי התורה.

אדם צריך להשתדל כפי יכולתו לגעת בכל חלקיה של התורה. לכן נוספה כאן המילה "כל" לפני המילה "טוב", לרמז על כך שעלינו ללמוד את כל חלקי התורה כפי יכולתנו. "תורת ה' תמימה, משיבת נפש", כשהיא תמימה – שלמה – היא משיבת נפש.

ויהי רצון שנזכה לשמוח בכל חלקי התורה, ולהתגדל בה.