סותם הבור מול בונה הגבעה

סותם הבור מול בונה הגבעה / לפרשת לך לך / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

אברהם אבינו ע"ה מוסר נפש מול נמרוד, וקופץ לכבשן האש. כך מספרים לנו חז"ל. הדבר רמוז בפסוק (טו, ז):

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים

חלק מרבותינו מונים את המעשה הזה כאחד מעשרת הניסיונות שנתנסה אברהם. יחד עם זאת הדברים לא כתובים מפורשות בתורה שבכתב. לעומת זאת, ישנו סיפור מקביל, מאוחר הרבה יותר – סיפור מסירות הנפש של חנניה מישאל ועזריה, המתואר באריכות בספר דניאל. מדוע סיפורם מוזכר מפורשות, וזה של אברהם נמסר רק בתורה שבעל פה?

רבינו מציג את השאלה בשם השל"ה הקדוש:

השל"ה ז"ל בעשרה הלולים (שער א) האריך בטעם שקידוש ה' של חנניה מישאל ועזריה נכתב להדיא (=במפורש) בכתובים, ואילו קידוש ה' שעשה אברהם אבנו ע"ה באור בשדים לא הוזכר בתורה להדיא, כי מה שאמר הכתוב "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" אינו אלא רמז בעלמא, והרבה מפרשים פשטנים פירשוהו בענין אחר.

אומר השל"ה, מכך שיש פרשנים המסבירים את הפסוק הנ"ל באופן אחר, ולא כסיפור נס ההצלה השריפה, אנו מבינים כי אין התורה רוצה לספר זאת במפורש. מדוע? מתרץ הרב מקיקץ:

ונראה לי כי אברהם אבינו ע"ה היה גלגול אדם הראשון שחטא בעבודה זרה ולכן הושלך לאור כשדים כמו שכתב במדבר קדמות (מערכת אל"ף אות ג'), ולכך לא נזכר זכותו זה להדיא.

הרב חיד"א כותב כך (מדבר קדמות מערכת א אות ג)

אבות העולם תקנו לאדם הראשון: אברהם אע"ה תקן מה שחטא אדה"ר בע"ז ולכך הושלך לאור כשדים

הראיה הפנימית מלמדת אותנו כי כל התהליך ההיסטורי הוא בעצם מהלך של תיקון חטא אדם הראשון. האבות ע"ה לקחו חלק נכבד בתהליך זה. בחטאו של אדם הראשון יש בחינה של עבודה זרה, כפירה ברצון ה'. כשאברהם אבינו מוסר את נפשו ליפול לכבשן האש, הוא מתקן את החטא הזה. אמנם יש כאן מעשה כביר, אך הוא בגדר תיקון, "סתימת חורים", ולא יצירת מציאות חדשה מרוממת יותר. לפי זה יוצא, שחנניה מישאל ועזריה יצרו מציאות חדשה ובזה שבחם. הם בנו קומה חדשה בעם ישראל.

לפי חילוק זה מחדש הרב פירוש בעוד מדרשים:

ועל דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל בטעם שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור (סוטה יא, ב), אף על גב שהיו שם משה ואהרון וכמה חסידים וקדושים? לפי שהם היו גלגול דור המבול ודור הפלגה ודור סדום ועמורה, ודיים להפקיע את עצמם לכפר חטאם בגלגול ראשון, לא כן הנשים שהיו נשמות חדשות [ודקדקו זה בלשון חכמינו ז"ל "שהיו באותו הדור" דייקא, כלומר שלא היו רק (=אלא) באותו הדור, ולא בדור אחר לפני זהו].

אנו יודעים שזכות הנשים גאלה את ישראל ממצרים. מדוע לא הועילה זכותם צדיקי הדור? זכות שבט לוי עמלי התורה? אלא שהצדיקים הללו היו עסוקים בתיקון הקלקולים שבמציאות, מתוך הבנה שהם גלגול ותיקון של דורות פגומים קודמים. הנשים לעומת זאת היו נשמות חדשות, שבאו לקדם את המציאות לעבר היעדים החדשים.

לפי מבט זה, אנו "מרוויחים" תשובה לשאלה מסקרנת, הנוגעת לפרשה הבאה: מדוע עקידת יצחק נחשבת הניסיון של אברהם, ולא של יצחק? והלא יצחק הוא זה שהיה צריך לוותר על חייו!

מטעם זה יש ליישב מה שלא נחשב ניסיון העקידה רק לאברהם ולא ליצחק, לפי שיצחק בא לכפר מה שחטא אדם הראשון בשפיכות דמים, וכמו שכתב הרב מדבר קדמות שם.

יצחק היה "חייב" למות כי זו משימתו: לכפר על בחינת שפיכות הדמים של אדם הראשון, כדברי החיד"א הנ"ל. הוא ממלא חיסרון. אברהם אבינו צריך היה לקדם את העולם לקומה חדשה, ולכן הבחירה שלו יותר חופשית, וניסיונו גדול יותר.