הובטחת – תקבל! / לפרשת וישלח / מתורת ר' רחמים חי חויתא זצוק"ל
עם הקרבה לארץ, מתגבר המתח בליבו של יעקב אבינו ע"ה (ל"ב,ח'):
וַיִּירָא יַעֲקֹב
מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ.
חז"ל תוהים לפשר התנהגותו של יעקב אבינו: מה יש לו לפחד?
והלא יש לו הבטחה מפורשת מהקב"ה (כ"ח,ט"ו):
וְהִנֵּה אָנֹכִי
עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וכו'
חז"ל עונים כך, ומביאם מוהרח"ך (=מורנו הרב רחמים
חויתא כהן) במנחת כהן:
יש לדקדק למה נתיירא יעקב אחר שהקב"ה הבטיחו
שוב לארצך. ורז"ל אמרו שנתיירא שמא יגרום החטא.
התלמוד עונה על כך שיעקב מפחד מהחטא, שמא הוא אינו ראוי יותר לשמירה, חלילה. אבל... במה חטא יעקב
אבינו?
ויש
להבין מהו החטא שהיה לו אז אחרי ההבטחה. ואפשר לומר שהיה חש שמא יש לו חטא במה
ששלח לו מלאכים והראה לו שהוא נכנע לפניו וקרא אותו "אדוני" ולעצמו קורא
"עבד" שזה מורה ח"ו כאילו אינו סומך על הבטחתו יתברך, וחטא זה גרם
שבא עשו לקראתו וארבע מאות איש עמו, דישן היה ועורר אותו לבא עליו.
החטא הוא בכניעה לעשו בניגוד למצופה! עצם זה שיעקב שולח לו
תשורות, ומדבר בלשון הכנעה מול עשו, הוא עצמו מראה שאינו סומך על הבטחתו של
הקב"ה. ולפי זה מחודש, שהחטא רמוז בפסוקים עצמם:
וזהו "ויירא
יעקב מאד" מפחדו של עשו, "ויצר לו" על מה ששלח לו מלאכים ונכנע
לפניו שבזה עורר אותו לבא עליו למלחמה.
יעקב אבינו שומע את דברי המלאכים, ומבין שהוא שגה בדבר.
ואפשר שזו כוונת הכתוב "באנו אל אחיך אל עשו
וגם הולך לקראתך" וגו', דבשעה שבאנו אליו היה בסוג "אחיך" שלא היה
בדעתו לבא ולהלחם עמך מפני שהיה ירא אולי לא יוכל להתגרות בך, אבל כשאמרנו לו "כה
אמר עבדך יעקב", שהרגיש שאתה מראה לו הכנעה בעצמך אליו נהפך לבו לרעה, שכן
דרך הרשעים שכאשר ירגישו במי שהוא נכנע לפניהם יותר יקשה לבם להרע לו, וזהו בתחילה
"אל אחיך" ושוב "אל עשו" בצלם ודמות עשו הרשע שנתחזק לבו ובא
לקראתך וארבע מאות איש עמו.
המלאכים עצמם, המספרים את הדבר שהם ראו, רומזים את הביקורת
הנ"ל בדבריהם: בתחילה כשבאנו אליו, ראינו שהוא "אחיך", מתנהג כאח
שאינו רוצה להתעמת עם אחיו, אולם כעת הוא כבר עשו, מתכונן לנהוג באלימות כמידתו.
חטא זה עצמו רמוז גם בתפילת יעקב אבינו:
וזהו
שאמר "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", דהיינו מתחילה קודם ששלחתי לו היה
בסוג "אחי" שלא היה בדעתו להרע לי, ושוב נהפך להיות בסוג "עשו"
הידוע ברשעו ע"י ששלחתי לו דברי הכנעה, וזה גרם "כי ירא אנכי אותו פן
יבא והכני", שאני חושש שהחטא הזה שלא סמכתי על הבטחתו יתברך, הוא הגורם שבא
עלי למלחמה, שהרי אתה אמרת "היטב איטיב עמך" וגו', ומה לי לשלוח לו
לעורר אותו משינתו לבא עלי, ולכן אני מתפלל "הצילני נא".
אנא ה' הצל אותי מיד מי שאמור היה להיות אחי, ועשיתיו עשו!
ובזה טעיתי, שהרי אתה אמרת שתיטיב לי, ואני ניסיתי לחפש דרכי פעולה המבטאות חוסר
אמונה! אני מודה בדבר, ומתחנן – הצילני!
נלמד נא מכאן את החשיבות של חיזוק בדברי הנביאים, שביטאו את
דבר ה' על גאולתנו ופדות נפשנו, ומתוך כך נפעל, מתוך אמונה ולא מתוך התחכמות.
שבת שלום
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה