רמזי מעלת לימוד משנה / לפרשת תצווה / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל
ידוע ומקובל בעם ישראל כי יש כח עצום
בלימוד המשנה להעלות את נשמת האדם. בדרך כלל מתמקדים בהשפעה שלאחר פטירת האדם,
אולם גם בחיי האדם כח המשנה גדול הוא ועצום. צא ולמד מהשגותיו העצומות של מרן ר'
יוסף קארו, להן זכה בזכות לימוד המשנה!
רבינו מוצא רמזים לעניין בפרשתנו (כז, ב
אות ר):
שמן זית - גימטריא "משניות" עם הכולל,
לרמוז כי לימוד המשניות מסוגל מאד לנשמה להאיר אותה, כי "נשמה" אותיות
"משנה", והלימוד במשניות דומה לשמן זית זך כתית למאור להעלות
"נר" תמיד - היא הנשמה, כדכתיב (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם".
נשמת האדם נמשלת לנר. מהו חומר הבעירה של אותו
נר? רומזת התורה בגימטריה: "משניות" (806, ועם ה"כולל", עוד
1, מגיעים ל"שמן זית", 807). זוהי הדרך "להדליק" את הנשמה.
אולי רבינו רומז כי יש כאן מבט על האדם כמקדש. "ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם". בתוכם ממש. גם את אור המנורה על האדם להעלות בנפשו, והוא
לימוד המשנה.
רבינו מביא עוד כמה רמזים על מעלת לימוד המשנה,
והוא מסיים ברמז הבא:
ובזה יובן רמז הכתוב (לעיל כא,
ב) "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם", רצונו
לומר אם תרצה לקנות יראת ה' להיות עבד עברי לה' ככל שלימות היהדות, "שש שנים
יעבוד" - "שנים" גימטריא "המשנה", דהיינו שיעבוד לשם
בלימוד ששה סדרי משנה לשם שמים, שעל ידי זה יקנה הארה לנשמתו, "ובשביעית
יצא" וגו' - דהיינו בתום שנות חייו שהם שבעים שנה, "יצא" מן העולם
"חפשי" מכל מיני דינים ופורעניות.
רבנו מוצא בלימוד משנה "לימוד לשם
שמים". הרב לא מסביר מדוע. אולי בגלל שזה לא מביא ישירות להלכה (ואף יש איסור
לפסוק מהמשנה. סוטה כב). כך או אחרת, בלימוד כזה, שהוא נטו לשם שמיים, האדם מגלה
את היותו עבד. אדם הכפוף לעבודת אדונו ללא כל תועלת הניכרת לעבד. בתורה מצינו
שהעבד העברי משתחרר בתום תקופת עבדותו חופשי. בדרש: חופשי מכל דבר רע. נקי
לחלוטין.
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' יתברך עבודה
תמה לשמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה