בס"ד
ברכה ושמירה בעולמה של תורה / לפרשת נשא / מתורת
רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל
בקהילות רבות, וג'רבא ביניהן, היתה פרשת נשא
חגיגית במיוחד עבור הכהנים. הם היו נוהגים לכבד את הכהן בעליה ארוכה, מתחילתה של הפרשה,
ועד לסיום של ברכת כהנים.
ב-15 מילים קצרות אלה, ישנו תוכן רב, וגם רבינו
מציג מדרש פליאה על ברכת הכהנים (חלק ב אות ג, על פרק ו פס' כד):
יברכך ה' וישמרך" – איתא (=מובא) בפליאה:
"יברכך" - מזכור, "וישמרך" - משמור. נראה לפרש על פי מה שכתב
בילקוט חדש (ערך מצוות סימן ט"ז) משם זוהר בראשית (עמוד ס"ה), דמצוות
עשה מסטרא דדוכרא מדת זכור, ומצוות לא תעשה מסיטרא דנוקבא מדת שמור,
המדרש מחבר בין הברכה לציויי השבת לכאורה,
ל"זכור" ו"שמור". השאלה עולה מאליה: מה הקשר בין הדברים? אלא
שהזהר הקדוש מסביר ש"זכור" הוא כביכול הצד הזכרי, הפועל,
ה"עושה", מצוות עשה, ואילו "שמור" הוא הצד הנקבי, המשמר את
המציאות, מצוות לא תעשה.
עוד מדרש:
עוד שם בילקוט חדש (סימן ס"ז) רמ"ח
מצוות עשה כנגד רמ"ח אברי האדם, וכל אבר מצוהו עשה בי מצוות שתחיה בזכותן
ותאריך ימים. ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד גידיו וכמנין ימות החמה ומשעה שהחמה
זורחת עד ששוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך שלא תעבור בי עבירה, ואל תכריע
אותי ואת כל העולם לכף חובה.
ההקבלה בין רמ"ח מצוות העשה לרמ"ח
האיברים, וכן של שס"ה מצוות הלא –תעשה, לשס"ה הגידים, ולשס"ה ימי
שנה מופיעה במקומות רבים. כאן מתחדדת התלות שביניהם: קיומם ותיפקודם המיטבי של
האברים, הגידים וימי השנה, תלויים במעשיהם של ישראל, בקיום המצוות.
עוד מדרש:
עוד איתא בילקוט חדש בליקוטי דינים (סימן
ט"ו) וזה לשונו: השס"ה לאוין הם שמירה גדולה, והיצר הרע אסור בזיקים על
ידם וכו'.
בשס"ה מצוות לא תעשה, ישנה שמירה מהתעוררות
שלילית בנפש האדם. ה"אסור" של העבירה, גורם ל"אסור" – לקשור –
את היצר הרע מלפעול.
כעת יחבר הרב את כל הרעיונות הללו, ויבאר את
המדרש התמוה בו פתח:
וזהו שאמר "יברכך" - בחיים ואורך
ימים, "מזכור" - שהיא מדת מצוות עשה, שעל ידי מצוות עשה יחיה ויאריך
ימים וכנזכר. "וישמרך" - מהיצר הרע ומכף חובה "משמור" - שהיא
מדת מצוות לא תעשה שהם שמירה לגוף וכנזכר.
אומרים לנו הכהנים: אמנם אנו צינורות לברך אתכם
באהבה מאת ה', אולם גם לכם יש חלק אקטיבי ביצירת הכלים: התרחקות מדרך ה' פוגעת
באדם. הדרך הטובה להישמר היא לבנות נכון את הקשר עם הקב"ה, בשמירת אברינו מחטא.
מצוות עשה יפעלו להיטיב את חייו הגשמיים של האדם, המפעיל ורותם את אבריו לעבודת ה'
ומקדשם, ואילו מצוות הלא תעשה ימנעו מאיתנו – בגוף ובזמן – לפגום בהשראת השכינה
הקיימת על גופנו.
ויהי רצון שתחול עלינו ברכת ה' מפי הכהנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה