יום שלישי, 6 בפברואר 2024

בוחר בעבדות???

 בס"ד


בוחר בעבדות?? / לפרשת משפטים / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

התורה לא רואה בעין יפה מציאות של עבדות. להלכה, יהודי נמכר לעבדות רק אם מצבו הכלכלי הגיע עד לתחתית או אם הוא גנב, ועליו לשלם ואין לו מנין. גם אז כידוע תקופת עבדותו מוגבלת מאד. שש שנים בלבד.

אומרת התורה (שמות כא, ב):

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

מדקדק רבינו (אות א):

ראוי להעיר שלא אמר שש שנים "תעבוד בו". וגם יקשה על אומרו "יצא" לחפשי, ולא אמר "תשלחנו" חפשי חנם.

אם מדובר על מערכת של עבדות, התורה היתה צריכה להשתמש בלשון יותר פסיבית ביחס לעבד. הוא הרי כפוף לאדונו, ולכן האדון עובד בו, והוא אינו עובד לעצמו. כמו כן בסיום ששת השנים האדון משחררו, והוא לא הולך מרצונו החופשי.

ויתכן ע"פ מאמרם ז"ל בקידושין (כב, ב) מה נשתנה אזן מכל שאר האיברים? אלא אזן ששמעה בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" והלך זה וקנה אדון לעצמו תרצע. וכתב הרב יד יוסף בטעם שלא ענשו הכתוב להרצע בתחלת בואו בתחלת שש לעבוד בשר ודם כמוהו, יען כי בתחלה היה אנוס מפני עניו ושפלות מצבו. לא כן אחר שש שצוה ה' לאדונו להעניק לו מפרי טובו מכל אשר ברכו ה', ועם כל זה לא יאבה העבד לצאת לחפשי רק יאבה לעבוד את אדוניו. על כן אזן ששמעה וכו' תרצע ע"ש באורך.

הרב יד יוסף מקשה קושיה חזקה: מדוע רוצעים את אוזן העבד רק בסיום שש שנים, אם הוא לא רוצה לצאת? הרי הסיבה לרציעה היא עצם העבדות, שכן אוזננו שמעה בסיני שאנו עבדי ה', ולא עבדי בשר ודם, ומה ההבדל בין תחילת העבדות לסוף ששת השנים? ומתרץ: בתחילה היה העבד מוכרח להימכר. לא היתה לו ברירה. הוא היה זקוק לכסף. אולם עם סיום ששת השנים וההתבססות הכלכלית, ובצירוף חיוב האדון לתת מתנה מכובדת לעבדו בשעת שיחרורו, הבחירה עוברת לעבד: האם תבחר בחירות?

כי על כרחך בראשית הימכרו לו כי היה אנוס בדבר נהג בו הכתוב כבוד לומר "שש שנים יעבוד", כאלו הוא יעבוד מעצמו בלתי קול נגיד ומצוה המושל בו לעבוד עבודת עבודה ומכריחו על כך. וגם בצאתו חפשי אמר "יצא לחפשי" כאלו מעצמו ומרצונו יצא כאלו לא אדונים לו לחכות לפקודת אדוניו להוציאו חפשי,

התורה מתייחסת לעבד בתחילת הדרך כבן חורין! הוא עובד (כאילו מעצמו ומרצונו) והוא יוצא (כאשר יבחר בכך).

מה שאין כן בסוף שש, שמצווה אדוניו להעניק לו מפרי צדקתו מבלי הצטרך לעבוד אל הזולת, ועם כל זה יאמר "אהבתי את אדוני לא אצא חפשי", ועל כן נענש ברציעת האזן, נאמר "ועבדו" לעולם, ולא "ויעבוד" לעולם כמו שכתב בתחלה, כי עתה נהג בו הכתוב מנהג בזיון וציוה את אדוניו להעבידו כאות נפשו על רוע בחירתו, לברוח עבד לה' ולהיות עבד לאנוש בן תמותה כמוהו.

בסוף שש השנים, יכול העבד להתחיל חיים חדשים, בהם הוא יהיה משועבד רק לה' יתברך, ולא לשום בשר ודם כערכו. והיה אם אכן יבחר בעבדות כדרך חיים, התורה תתייחס אליו כאל כזה. משפה מעודנת, המציגה אותו כבעל רצון חופשי לעבודה, אל שפה המטיחה את האמת בפניו, ומבהירה לו כי בחר בדרך שלילית המצמצמת את מרחבי הבחירה החופשית שלו. בשלב זה נכון יהיה לסמן בגופו את מעמדו השפל החדש, כמי שבחר עבודת אדם לעומת עבודת ה'.

האם התורה מדברת על בחירה בעבדות רק בעולם העתיק?

כנראה שלא, ואידך זיל גמור....


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רמזי חטא בני אהרון

  בס"ד רמזי חטא בני אהרון / לפרשת אחרי מות / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל תעלומת טעם פטירתם של בני אהרון נדב ואביהו...