בס"ד
נטירה במסווה של אהבה /
לפרשת קדושים / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
רבות הן המצוות העוסקות
בתחום שבין האדם לחבירו בפרשתנו. המפורסמת שבהן (יט, יח):
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר
אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי ה'
האם יש קשר בין הציוויים
הפותחים את הפסוק, לבין מצות "ואהבת לרעך כמוך"?
כותב רבינו (אות ז, עמ'
רמה):
עוד יש לפרש 'לא תקום'
וגו' במה שאני רגיל לפרש מאמר המלך במשליו (משלי כו, כז) "כורה שחת בה יפול
וגולל אבן אליו תשוב", והכפל מבואר
כדי לענות על השאלה,
רבינו מקשה על כפילות בפסוק הנ"ל במשלי: הרי ברור שהמנסה להזיק - יינזק
בעצמו, ומדןע להביא שתי דוגמאות?
אך הכוונה היא כי יש שני
מיני שונאים: יש שונא גלוי ויש שונא שבלב ולב ידבר, מראה תומה וחיבה יתירה ותחתיה
ערמה שנאה ואיבה, וזה קשה מן הראשון...וע"כ המשיל הראשון לכורה שחת הגלויה
לכל, והשני לגולל אבן ומראה עצמו היות כוונתו לטובה להסיר מכשול מהדרך לבל יכשלו
בה בני אדם, והוא כוונתו להרע לגלול האבן לנגד אויבו להכשל בה...
ישנו אויב גלוי - ממנו
קל להזהר, ואויב דו-פרצופי שהסכנה ממנו רבה יותר, שכן יחסו מהתל בנו. שלמה המלך
מדבר על שני הסוגים, וממשיל אותם לשני סוגי נזקים: בור גלוי, ואבן שכביכול מוסטת
לצד.
לפי זה מחדש הרב פירוש
נפלא במקום נוסף במשלי (יז, יג):
ובזה אנו מבינים מ"ש המלך במשליו "משלם רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו" ירצה... שעושה לו טובה הנראה לעינים, ותחתה צפונה רעה לא ידע שחרה (=זמן בואה. ישעיהו מז, יא) וידמה לנחש ישך ולצפעוני יפריש, וזה אומרו "משלם רעה" לוטה במעטה "הטובה" שיעשה טובה וממנה תפתח הרעה הבאה עליו זה ראוי לעונש קשה ומר שלא תמוש רעה מביתו...
מחדש הרב שהביטוי 'רעה
תחת טובה' פירושו 'רעה המוחבאת מתחת לכיסוי (כמו מפה) של טוב'. אדם הנוהג כך ראוי
לכל גנאי ועונש, כי הוא פועל בנכלוליות, ופוגע באופן קשה בחבירו.
לאור כל זאת יענה הרב על
השאלה שבפתיחה:
וזה אומרו "לא
תקום" וגו', בא להזהיר על המין השני
הקשה ש"לא תקום ולא תטור" שנאה בלבך, ותכסה אותה במשאון (=חושך.
רש"י על משלי כו, כו) כי תראה לו פנים שוחקות כאלו אתה "אוהב לרעך
כמוך" למען ייתן אמון בך, לכרות לו שוחה עמוקה להפילו במהמורות בל יקום...
הנטירה שבלב היא חמורה.
והיא חמורה פי כמה אם היא מולבשת במעטה של אהבה. לפי זה כך יש לקרוא את הפסוק: לא
תטור באופן של הפגנת אהבה שקרית לרעך!
ולכן מזהיר הפסוק:
לזה אמר "אני ה'
", ירצה, אני ה' המבין טוחות (=כליות, פנים האדם) ויודע מה שבקרב הלב פנימה,
הוא יריב את ריבו אתך לנקום נקמתו ממך.
מי מעיד מה בליבך?
הקב"ה. לכן גם אם יחשוב אדם להונות באהבת שקר את רעהו, יש דין ויש דיין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה