בס"ד
הכל בזכות הילדים! / לפרשת במדבר / מתורת
רבינו שמואל טייב זצ"ל
עם ההתארגנות ליציאה למסע אל ארץ ישראל,
ישנו מנין של כלל העם, איש איש למשפחתו. האם יש בזה רק עניין טכני? או שמא המניין
והייחוס הם בעלי משמעות רוחנית?
כותב רבינו (אות ב):
שאו את ראש וגו' (א ב) במדרש תנחומא: בשעה
שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אומות העולם, ואמרו מה ראו אלו להתקרב? אמר להם הקב"ה:
הביאו לי ספר יוחסין שלכם, כשם שהביאו בני שנאמר "הבו לה' משפחות עמים",
ועל זה כתיב "אלה המצות אשר צוה ה'", וסמך "שאו" וגו' שלא זכו
ישראל בתורה אלא בשביל ספר היוחסין ע"כ
המדרש תנחומא מקשר בין סיום חומש ויקרא
לתחילת חומש במדבר. הקשר הוא התלות בין קיום המצוות – קבלת התורה, לבין המניין
והייחוס המשפחתי. אלא שלא ברור מה הקשר...
והוא כמו זר נחשב, דמי תלה זה בזה? ופירשו
במה שכתוב בילקוט בשעת קבלת התורה אמר להם הקב"ה "תנו לי ערֵבים"
אמרו לו "בנינו ערֵבים" ונתרצה הקב"ה, ההדא הוא דכתיב "מפי
עוללים ויונקים יסדת עוז", ואין עז אלא תורה... ולזה אמר בתנחומא..."הביאו
לי ספר יוחסין שלכם", כי אני לא נתתי תורה לישראל כי אם ע"י ערֵבים והם
בניהם, ואם כן...אתם הביאו לי ספר יוחסין לתת בניכם ערֵבים, וזה לא יכלו להביא, כי
ילדיהם ילדי זנונים הם, אלו דבריהם ז"ל.
המדרש אומר שהקב"ה ביקש ערבים על
קיום התורה, והסכים שיהיו אלה הילדים. אולם כדי שזו תהיה ערבות אמיתית צריך לוודא
שמדובר על הבנים האמיתיים של האדם והעם, מה שאצל הגויים פחות ניתן להוכיח באופן חד
וברור.
לפי זה, עניין הייחוס הוא מהותי לקבלת אמון
מה' מבחינה טכנית: יש לך ערבים? תקבל פיקדון. לא? שכח מזה...
אולם רבינו מקשה על כך: מלווה רגיל זקוק
לערב כדי להקל על הפרעון, אך למה ה' צריך זאת? וכי יש בעיניו יתברך הבדל ממי לפרוע
חובותיו? ועוד: גם אם יש ערב, הלא קודם פונים ללווה, ורק אם אינו משלם הולכים
לערב. מי יאמר לה' שלא יפרע חובו?...אז מה הצורך בערב?
לאור שאלות אלה, רבינו מעמיק מבט במדרש
וחושף משמעות נוספת:
ובזה אני מבין דברי הילקוט ששאל מהם הקב"ה
לתת ערבים...אך לפי האמור הנה נכון כי ראה ית' מראש שעתידין אומות העולם לקנאות
בישראל בקבלם התורה, ולטעון "מה ראו אלו להתקרב ממנו?" וע"כ הקדים
רפואה למכה, לשאול מהם ערבים בשעת הקבלה, ונתנו בניהם ערבים למען יסתום פי כל
המקטרגים עליהם...בהשיב להם "הביאו לי ספר יוחסין שלכם", ...והם לא יוכלו
לאמר "גם אנחנו בנינו ערבים", מאחר שאין להם ייחוס כי ילדי זנונים.
בחירת ערבים כתנאי, ודווקא את הבנים, היתה
עצה עמוקה מאיתו יתברך לשמור את התורה דווקא לעם ישראל. ישנם מדרשים המדברים על
תלונות של הגויים על רצונם להיות כמו עם ישראל, אום ישנן מגבלות המונעות זו. אומר
רבינו: זו המגבלה שנוצרה – העדר ערב אמין. כדי למנוע מהגויים את התלונה, הקדים ה'
תנאי בלתי אפשרי, שיימנע שייכות בין הגויים לתורה, שהיא אינה שייכת לנשמתם, אלא
לעם ישראל בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה