בס"ד
כיצד נהיה צדיקים לדורי דורות? / לפרשת נח / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
רבנים הנושאים באחריות
ציבורית כרבני ערים, יישובים וקהילות, משתמשים בדרשותיהם פעמים רבות להכניס תוכן
חינוכי לקהל עדתם. בניגוד לפרשן המחויב לטקסט, לדרכי הניתוח והחשיבה הפנימית, הדרשן
רשאי ולפעמים זו גם חובתו להיעזר בתשתית של פרשת השבוע או נושא נלמד אחר, ולהדריך
את הציבור כיצד עליהם לנהוג. דבר זה הוא מאד יסודי בהבנת דרכי הכתיבה והדרוש
מחז"ל ועד ימינו, והוא מאפשר להבין כיצד לגשת למקור זה או אחר.
רבינו רפאל ע"ה,
כרבה של נתיבות, "עזתה" בשמה הראשון עת הוקמה כמעברה בשנת תשט"ז
(1956), ראה את הציבור המגיע לארץ בעיקר מארצות צפון אפריקה, וכאבו המרכזי היה
לדאוג גם לקליטה רוחנית נכונה, במיוחד לאור שינוי מבני הקהילה מחו"ל לארץ.
סוגיית החינוך היתה עיסוק מרכזי בדרשותיו. בפרשתנו הרב כותב כמה דרשות העוסקות
בענייני חינוך הילדים, והדאגה להמשך קיום התורה גם בדורות הבאים.
נלמד אחת מהן (אות ח):
"אלה תולדות נח נח
איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו, ט). אפשר לפרש על פי הידוע מה שפירשו חז"ל
(שבת ל, א) בפסוק (תהלים פח, ו) "במתים חפשי", כשהאדם מת נעשה חפשי
מהתורה והמצוות. ולכן אמר התנא באבות (ד, טז) "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס
לטרקלין". דהיינו לסגל הרבה תורה ומצות בעולם הזה כדי לזכות למחיצתו בעולם
הבא.
הרב יתמקד במילה
"בדורותיו". זו מילה מיותרת לכאורה. צדיקות אינה דבר התלוי בדור זה או
אחר, אלא ערך מוחלט ועצמאי: אדם העושה רצון ה' הוא הצדיק. כמובן שחז"ל
והמפרשים עמדו על הקושי בכך, והלכו בדרכים שונות כדי להסביר. רבינו ייעזר בפסוק
כדי להדריך את הלומדים והשומעים בענייני חינוך הילדים.
ראשית, פותח הרב צבאן
ע"ה ביסוד רוחני פשוט: קיום מצוות, צמיחה רוחנית ותנועה בקדושה שייכים רק
לחיים בעולם הזה. עם המוות, ניטלת מהאדם היכולת להוסיף עוד זכויות על זכויותיו.
"במתים חופשי".
האם זה מנוי וגמור?
האמנם אין דרך למצוא מהלך של חיות נצח?
אבל יש דבר אחד שהאדם
אפילו אחרי שהלך לעולם הבא נחשב לו כאילו עודנו מקיים התורה והמצות ונהנה משכרם,
וזה אדם שחינך בניו בדרכי התורה והמצוות ולא התהלך אתם בנחת וברכות לפנק אותם,
שעליו נאמר (משלי כט כא) "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון".
אדם שילדיו ממשיכים את
דרכו בחיי תורה ומצוות הוא זה שזוכה לחיי נצח! מעשיהם הטובים מיוחסים לו, והוא
מתעלה גם בעולמות הנשמה. הוא ממשיך להיות בתנועה כלפי מעלה. אדם כזה שפעל לחנך ולא
ויתר לעצמו וחיפש חיי נוחות בחינוך – ישנו סיכוי טוב שיראה את בניו הולכים בדרכיו,
דרך ה'. אולם אם הוא נותן לילדיו לחיות ללא כל מסגרת והגבלה, ומפנק אותם ללא כל
ביקורת, בסוף יתנשא אותו הבן למרוד ברצונות הוריו ובדרכיהם (מנון=שליט).
את הכלל החינוכי הזה,
מעלה רבינו דרך דרוש מתוך הפסוק:
וזהו רמז הפסוק "אלה
תולדות", דהיינו בניו של אדם. "נח נח" אם האב התנהג עם בניו ב'נח
נח', ואינו מייסרם ומחנכם, ממילא לא יצאו ילדים טובים ואינו זוכה על ידם, על כן
יהיה רק הוא "צדיק תמים בדורותיו", דהיינו בחיים חיותו, אבל אחרי פטירתו
אינו מקבל עוד זכיות וכאמור.
אדם המחפש את הנוחיות
בעבודה החינוכית, "נח נח" (כאן רבינו משנה את הפשט הפשוט בכדי להביע את
הרעיון החינוכי בדרשתו, כפי שפתחנו), הרי צדיקותו תשאר רק "בדורותיו",
כל זמן שהוא – האב הצדיק – חי. עם פטירתו תעצר צידקותו מלהתקדם ולהתעלות.
על האדם לקחת את אתגר
החינוך ברצינות, להיות מוכן לקשיים כאלה או אחרים, כמובן בשילוב קשב ואורך רוח,
ובכך בס"ד יזכה לראות את בניו הולכים בדרכי ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה