בס"ד
הריני כאילו איני... /
לפרשת פקודי / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
כך נפתחת פרשת פקודי (שמות לח, כא):
אֵלֶּה
פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת
הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
פסוק זה מעלה כמה קשיים:
מה הטעם בכפילות המילה "משכן"? מהי אותה "פקידה"? ומה בדיוק
עשו שם הלויים? (עיינו רש"י למשל, שחש בדוחק ההקשר של הלויים לפסוק).
רבינו יראה בפסוק זה רמז
לעניין לימוד תורה (אות ג):
אפשר לפרש על פי הידוע
שבזכות התורה נזכה לגאולה, כי החורבן היה בעוון ביטול תורה כמו שנאמר (ירמיה ט, יב)
"על עזבם את תורתי", ולעומת זה אמרו חז"ל בגמרא (ב"ב ח, א) על
פסוק (הושע ח, י) "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם", אם ישראל יתעסקו בתורה
('יתנו', תרגום של 'יישנו', כמו (דברים ו, ז) "ושננתם" – 'ותנינון',
רש"י) עתה אקבצם!
ערך לימוד התורה עצום
הוא עד מאד. בו תלויה גאולתנו. הנביא ירמיה מלמד שהארץ אבדה, בית ראשון נחרב, כי
לא למדו תורה (או שהתייחסו אליה כאל חכמה רגילה ולא אלוקית כדברי המהר"ל
מפראג, ואכמ"ל), והנביא הושע מלמד שקיבוץ הגלויות תלוי בחיזוק לימוד התורה.
מה הדרך המובילה לשם?
וקיום התורה הוא על ידי
שיקבע עתים לתורה ובאותו זמן הקבוע לו לא יבטל אותו בשום אופן, ויחשוב כי באותו
הזמן אינו נמצא בעולם הזה כלֶל, וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (ברכות סג, ג) "אין
דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה"...
קביעות זמן! ייחוד פנאי
מיוחד לזה! אם אדם "מכניס ללו"ז" את זמני הלימוד שלו, היכולת שלו
להתקדם בלימודו תעלה פלאים. אולם אין די בכך. יש להתעקש על הזמן הזה בכל הכח.
הטרדות תוקפות, והיסח הדעת מרובה. מציע הרב: באותו זמן ראה עצמך, כאילו אינך בעולם
כלל! כאילו אתה...מת...חלילה. בזה הרב מציג את חידושו של ספר 'עטרת צבי', המפרש את
דברי חז"ל "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה".
המהרש"א ועוד הסבירו שיש לבטל את התאוות והיצרים כדי לזכות לתורה. ה'עטרת
צבי' מחדש שחז"ל הדריכו הדרכה נוספת: לחשוב כאילו אינך שייך לעולם הזה כלל.
רבינו מביא סיפור (שמספר
בספר 'עטרת צבי', סוף דרוש י') אודות בעל מלאכה שביצע הזמנת ענק עבור שר חשוב,
אולם השר בא לשלם לו בשעת לימודו. הסוחר התעלם מפניותיו ומפניות אשתו להפסיק כדי
לקבל את כספו. על תלונותיה ענה בקור רוח:
...אשאל אותך שאלה מה
היית עושה אם דבר זה קרה כשהוא מת מונח בקבר, ושר האלף לא חפץ לשלם הכסף רק עד
שתביא את בעלך מקברו? האם היה מועיל לך כל תחנוניך על קבר בעלך שיקום מקברו? כך
תחשיבי באותם שתי שעות שהייתי סגור בחדרי שאני הייתי מת שם מוטל במטה. ואם כן יש
לך לשמוח עתה ולצאת במחול כי בעלך חזר לתחיה והנו ניצב לפניך...
תגובה זו שיש בה מן
ההומור, מעבירה את המסר בצורה חדה: התייחס לשעה זו כשעה מקודשת. ראה כאילו אתה מול
בורא עולם בכבודו ובעצמו, ואז לא תוכל להתייחס לשום דבר אחר זולת לימודך. זהו הרמז
בפסוק הפותח את פרשתנו:
...וזה רמז הפסוק, "אלה
פקודי המשכן", הכוונה, איך נזכה שהשם יתברך יפקוד את המשכן משכן העדות לבנות
לנו בית שלישי? הוא "על פי ה' ביד משה", על פיהם של תלמידי חכמים
הלומדים בתורה הנקראים 'משה', כמו שאמרו בגמרא (שבת קא, ב ועוד) "משה, שפיר
קאמרת", וזה על ידי שהתלמידי חכמים יתנהגו בלימודם כמו עבודת הלויים, שנאמר
עליהם (דברים לג, ט) "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו
לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו", דהיינו להיות ממיתים עצמם על התורה,
ובזמן לימוד התורה יהיו כאותו יהודי בעל החנות שלא ביטל לימודו וקביעותו כלל וכלל
אפילו שהפסיד הרבה ממון, כי חשב עצמו שהוא כבר מת ואין שום הרגשה גשמית בענייני
עולם הזה וכמבואר.
בניית המשכן, בית המקדש
השלישי, תלויה הרבה בלימוד התורה. הפניה היא ללומדי התורה: היו כמו הלויים! הלוויים,
בהתמסרותם לקב"ה התעלמו מכל שיקול חוץ מרצון ה'. התנהגות זו אינה התנהגות חד
פעמית סביב חטא העגל, אלא מודל של מחוייבות חסרת פשרות. את הגישה הזו יש ליישם גם
ביחס לזמן לימוד התורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה