מי זאת "זאת"?

 בס"ד

מי זאת "זאת"? / לפרשת חוקת / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

תורת הרמז מלמדת אותנו להתבונן ברעיונות המוחבאים בין קפלי פסוקי התנ"ך, ולקבל מהם משמעויות אמיתיות, על אף שהמסרים אינם חלק מהמהלך הטבעי – סיפורי של המקור המלמד. רבנים רבים מנהיגי ציבור משתמשים בתורה זו כדי להנחיל תובנות חינוכיות לצאן מרעיתם.

רבינו ירמוז בפסוקי התחלת הפרשה – רעיונות על זוגיות...(אות ג):

"זאת חקת התורה" (יט, ב) אפשר לפרש על פי מה שאמרו במדרש רבה פרשת בראשית (פרשה יז אות ז) "מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הוי שהכל מן האשה", עד כאן.

חז"ל מספרים סיפור המראה את עצמת השפעת האשה על בית האדם. מידותיה הטובות מקרינות על כל משפחתה, ובעלה בראשם. לצערנו, הדבר פועל גם בכיוון ההפוך.

עוד ידוע שהאשה נקראת 'זאת', על דרך שנאמר (בראשית ב, כג) "לזא'ת יקרא אשה",

המילה 'זאת' רומזת לאשה! בבריאת האשה, אדם הראשון מגדיר את היוצאת מצלעתו במילה "זאת", ומכאן יש רמז למקומות אחרים:

וזהו רמז הפסוק, "זא'ת", היא האשה "חקת התורה". היא העיקר לשמירת התורה, שאם היא חסידה תהפוך בעלה לחסיד, ואם בהיפך בהיפך.

הדרך לחיי תורה בבית מתחילה מאשה הרואה את חיי התורה והאמונה כבסיס לבית כולו. אם האדם בוחר לו לרעייתו מישהי שמרכז חייה הוא הנחלת התורה לדור הבא, הדברים ודאי ישפיעו ויקרינו לטובה, ובית זה יגדל ויפרח בזכות אשה נעלה זו.

כיוון אחר על בסיס הרמז לאשה:

אי נמי (=או גם) ירמוז מה שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (ברכות י, א) "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה" וגו' (מלכים ב' כ' א').

התלמוד דורש את הפסוק המספר על ביקור החולים של הנביא ישעיהו בבית המלך חזקיהו, ומרחיב את הנעשה באותו אירוע: ישעיהו מודיע לחזקיהו בשורה קשה: הוא יפסיד עולם הזה ועולם הבא! הסיבה היא שחזקיהו בחר שלא להתחתן. טענתו היתה שהוא יודע שיצאו ממנו בנים רשעים והוא לא מוכן לקחת בזה חלק. ישעיהו נוזף בו על כך, ואומר לו שמכיון שיש לו מצוה להתחתן, אין תפקידו לעשות חשבונות שמים.

מסיפור זה לומד רבינו גם מענה לטענות על טרדות ושיקולים אחרים:

ומזה יש ללמוד שהחובה מוטלת על כל אחד ואחד לקיים מצות פריה ורביה, ולא יחשוב מחשבות מה יהיה לעתיד איך אפשר לפרנס אשה וילדים ואיך לחנך ילדיו בדור פרוץ זה וכיוצא, כי חובת האדם לקיים מה שמוטל עליו, ומה שיהיה אחר כך הוא בידי השם יתברך לכל אשר יחפוץ יטנו. אבל בדבר אחד צריך לחשוב ולבדוק ולברר לקחת לו אשה טובה ממשפחה טובה וכשרה זרע קדש, שבזכות זה יזכה לחיים טובים וכשרים על שלחן הטהרה, וגם זרעו יהיו דור ישרים וכידוע שהעיקר בקדושת וטהרת האשה.

קשה לגדל ילדים. ישנם גם אתגרים חומריים כפרנסה וגם אתגרים רוחניים כקשיי חינוך בדור מתירני. אומר הרב: אין לך לעשות שיקולים המתחכמים כנגד עיקר המצוה של פריה ורביה. ממש כביקורתו של ישעיהו כלפי חזקיהו: את חשבונות השמים – השאר לשמים.

והיכן רמוז המסר?

וזהו רמז הפסוק, "זא'ת", היא האשה, המצוה לקחת אשה היא "חקת התורה", ואין שום טעם בעולם שיכול לבטל מצוה זו,...וזהו שהמשיך לומר, "אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל", אלו הבחורים שעדיין נקראים 'בנים' צריכים לקיים מצות פריה ורביה בפחות זמן,...

לקחת אשה – זו מצוה אותה חייב האדם לקיים ללא הפעלת ספקות היוצאים מגדר ההשתדלות האנושית הסבירה. חפש את האשה הראויה, התמימה-שלמה, ללא מום בהנהגותיה, ובזה תזכה להשגחת ה' ולעזרתו.