יהודי של שמיים ויהודי של ארץ...

 בס"ד

יהודי של שמיים ויהודי של ארץ / לפרשת האזינו / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הפנייה לשמים ולארץ בפתיחת שירת האזינו במקום לפנות אל המאזינים האמיתיים – עם ישראל, מורגשת אצל חכמים ומוסברת באופנים שונים. רבינו יסביר כי ניתן לפרש את הפנייה לא רק אל השמים והארץ (כעדים, לפי פירוש חז"ל) אלא ממש לעם ישראל, תוך הנה שיש כאן רמז לסוגי אופי שונים (אות א):

"האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (לב, א) אפשר לפרש על דרך שנאמר (שמואל ב, כב כז) "עם נבר תתבר, ועם עקש תתפתל". והכוונה האדם צריך להתנהג עם הזולת כפי מה שהוא מתנהג וכפי טבעו,

דוד המלך אומר כי ה'  פועל עם כל אדם לפי אופיו (תהילים יח, פסוקים כו-כז, הפרק המקביל לפרק בספר שמואל שהזכיר הרב):

(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:

(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:

את העקרון הזה יש ליישם גם בין בני אדם: לכל אדם יש מבנה נפשי מסויים. אם רוצים לפעול עם איש זה באופן אפקטיבי יש לדבר איתו בשפה שלו. כך בכל תחום ובודאי בעניין של תוכחה:

אם למשל טבעו עקשן וחכם בעיניו, צריך להוכיח אותו קשות בהוכחות ברורות עד שיכנע להודות על האמת ויחזור למוטב, ואם אדם מטבעו יש לו משמעת ומקבל הדברים הנכונים, על דרך שאמרו קבל את האמת ממי שאמרו. דהיינו אם אתה שומע דברים של אמת תקבל אותם אפילו אותו אדם האומר הוא אדם פשוט, עם אדם כזה צריך לדבר בנחת וברוח טובה, כי אין שום צורך לדבר אתו בקושי.

יש אדם שמרגיש שהוא יודע-כל. עקשן על האמת כפי שהוא מבין אותה. איתו יש לדבר בשפה קשה עם טענות חדות שיתאימו גם לדעתו העיקשת. לעומתו ישנו אדם שמבקש אמת ולא משנה מה מקורה. איתו אין צורך להאבק. יש להציג לפניו את הטענות, ובמידה שהן משכנעות הוא יקבלן. הוא לא ינסה לדחות בקש את דברי האמת הללו.

וזהו רמז הפסוק, "האזינו השמים ואדברה", אותם בני אדם גסי הרוח וראשם בשמים, כדי להאזין ולהקשיב הדברים צריך דיבור קשה, "ותשמע הארץ אמרי פי", אותם בני אדם הנוחים ומוכנים לשמוע כל דבר טוב, יספיק להם "אמרי" פי, אמירה רכה.

חז"ל מבחינים בין מילים שונות הנראות לנו דומות: דיבור ואמירה. דיבור הוא תקיף וחזק יותר, ואמריה היא לשון רכה יותר (ראו למשל בראשית רבה, פרשה צא). למישהו שהוא בבחינת 'שמים', גאוותן, איתו יש לדבר, להוכיח בתקיפות ובקשיות. אולם מי שהוא בעל ענווה, הוא בבחינת 'ארץ', אליו יש לפנות ברכות, ב'אמירה'.