לא נפרדנו ממשה רבינו מעולם!

 

בס"ד

לא נפרדנו ממשה רבינו מעולם! / לפרשת וזאת הברכה / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

סח לי פעם סופר סת"ם: ספרי תורה רבים זכיתי לכתוב בחיי, אולם עד היום, בכל פעם שאני מגיע לפסוקים המספרים על פטירת משה רבנו, אני ממרר בבכי! אחרי שאתה עובר שוב על כל מעשיו ומסירותו של משה, הפרידה קשה שוב!

איכה, משה???

רבינו מוצא לנו נחמה פורתא ברמז בפרשתנו. הוא עומד על פרט טכני לכאורה בסיפור פטירת משה: איש לא יודע היכן הוא נקבר. הדבר תמוה: הרי מדובר על עובדה טכנית שניתנת לבחינה היסטורית: האם אנשים יודעים לזהות את המקום או לא? האם ישנה מסורת בעניין או לא? מדוע צריכה התורה לתאר נתון טכני זה?

כותב הרב (אות ד):

"ולא ידע איש את קבורתו, עד היום הזה" (לד, ו) - אפשר לפרש כי משה רבינו ע"ה גם אחרי פטירתו נקרא חי, כיון שמזכירין אותו בתורה בהלכות ובאגדות. וגם מה שלא נמצא כתוב בתורה הלכה מפורשת, אומרים זה הלכה למשה מסיני, וממילא בודאי לא נקרא מת וכאלו הוא חי אתנו.

ישנו מימד חיים של חכם לאחר פטירתו והוא על ידי תורתו, כדברי חכמים (בבלי יבמות צז, א):

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר.

כביכול ממשיך החכם לדבר לאחר פטירתו. אמנם לגבי משה רבינו אין לנו דברי תורה כתובים שאמר כדברי התנאים, האמוראים ואילך, אולם הוא מופיע במדרשים רבים. גם בעולם ההלכה, ישנן הלכות רבות שנקראות "הלכה למשה מסיני", דברים שמקורם אינו בכתוב כלל אלא משה קבלם מפי הגבורה.

וזהו רמז הפסוק "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה", כי אינו מת, כיון עד היום הזה מזכירין שמו לטובה, וכמו שאומר הנביא (מלאכי ג, כב) "זכרו תורת משה".

איש לא יודע את 'קבורתו'! ולא את 'מקום' קבורתו! כביכול כלל לא מת. תורתו חיה, והיא מזוהה עימו לחלוטין. הנביא מלאכי קורא לתורה כולה "תורת משה". כל לימוד, כל הגיה, כל עיון, כל רעיון – הכל מחבר אותנו לדמותו החיה של משה מוסר התורה.

יהי רצון שזכותו תגן בעדינו, ויעזרנו לפתוח ליבנו בתורה הקדושה אמן ואמן!