המשפחה - בסיס החוסן של המולדת

 המשפחה-בסיס החוסן של המולדת / לפרשת ויגש / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

הקלה גדולה ושמחה גדולה.

משפחת יעקב אבינו מגלה את האח האבוד לאחור שנים קשות מאד, ואווירה של רוגע שורה על המאזינים. שמחתם של יוסף והאחים הגיונית ומתקבלת. יש עוד מישהו ששמח. פרעה (בראשית מ"ה, ט"ז):

וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  

השמועה על בוא אחי יוסף פושטת בארמון די מהר. לכאורה, בתור סיפור משפחתי, היה הדבר אמור להיות משמח ומלבב, אך לא מעבר לכך. התורה מוצאת לנכון לציין שהדבר טוב בעיני פרעה ועבדיו. מדוע? מה החשיבות שרואה פרעה בדבר?

מסביר רבינו, ר' משה כלפון הכהן (יד משה כט)

... יש לומר דפרעה־ גם ששמע שבאו אחי יוסף היה מצטער מצד שהיו חשודים כמרגלים, שאולי יהיה מזה לגלוג בלב אנשי מצרים, שעוד מהרהרים אולי באמת מרגלים ויש סכנה לישיבתם בארץ, הגם שמצד עצמו יודע שאין חשש. אך כשנשמע הקול, נשמע בקצרה "באו אחי יוסף” מבלי שנתפרסם שאותם החשודים נתבררו שהיו אחי יוסף, רק כאלו עתה באו מחדש. והוטב הדבר בעיני פרעה שהיה הקול באופן זה.

תשובה ראשונה קשורה לחשש אישי של פרעה: כשנפתחה החקירה על בוא מרגלים למצרים, עלול המידע לזלוג לעם ולערער את בטחונם. אולם כעת, שהאחים הגיעו ונתגלו כאחים, יצא קול על אותם זרים שהם אחי יוסף, וממילא ירד חשש הריגול.

ועוד יש לפרש "וייטב" חוזר על יוסף (=יוסף הוטב בעיני פרעה, ולא בוא אחיו) דבשמוע פרעה שבאו אחיו של יוסף, וכי הוא ממשפחה רמה ואינו עבד, הוסיף למצוא חן בעיניו. ויתיישב יותר לפי דברי חז”ל שהיה חק במצרים שלא להעמיד עבד למלוכה. ובזה שנתברר שלא היה עבד, הוטב בעיניו כי בזה לא עבר על החוק, לא הוא ולא עבדיו.

מינויו של יוסף - כנראה היה צריך חתימות מיוחדות, עקב חוק מצרי המונע שלטון של עבד. כל ימי מלכות יוסף, פרעה צריך לדחות עתירות בבג"ץ, נגד שלטון ה"עבד" שבא מהבור. אולם, עם בוא האחים נודע כי הוא ממשפחה רמה, ואין כאן ביטול של החוק

ועוד יש לפרש דהוטב בעיניו מה שבאו, כי על ידי זה מסתמא גם הם יתנו לב לנהל המדינה בכל צרכיה בהנהגה טובה, ויהיו לעזר ולהועיל ליוסף. או על ידי בוא משפחת יוסף, יהיה יוסף במצב שקט ובדעת שלמה ותהיה הנהלתו בתכלית השלימות, ולכן פרעה אמר ליוסף שיאמר לאחיו לתת להם כל טוב ארץ מצרים, כי הנאתו מהם מרובה וגדולה.

סיבה שלישית, אומר מוהרמ"ך, קשורה לאיכות ניהול המדינה. בוא האחים מצרף כמה מוצלחים מהמשפחה, והם יכולים לעזור לו בניהול. כמו כן, יוסף יכול לעבוד בראש הרבה יותר שקט. אחיו עימו. אביו בחיים.

ברוח גישה זו , חוזר מוהרמ"ך לפרשה הקודמת, וכותב יסוד סוציולוגי חשוב:

ואולי מטעם זה עצמו, ציוה פרעה ליוסף לשאת אשה ולפרות ולרבות, כי בזה יהיה דואג לטובת הארץ ותהיה אצלו כארץ מולדתו שדורש טובתה... וזכורני כי בספר רוח חיים  (תרגום ספר משאר לשונות בענינים רפואיים) כתב, כי לו ישמעו לקולו הממלכות, ראוי להם להכריח על הנישואין. כי בזה יהיו בטוחים בטובת המולדת מכל תושביה, שידרשו בכל האפשר טובתה, כדבר שהוא שלהם. אבל בלא זה, אין ביטחון כל כך, שאם נתקלקלה מדינה זו, הלא יש זולתה ע"ש.

ראינו בפרשה הקודמת כי פרעה דואג להשיא את יוסף (ואף הזכרנו זאת במאמר הקודם ברמז). כאן מובן כי דחיפה זו היא חלק מתפיסת עולם. אם יש משפחה, אם יש המשכיות, יש למדינה יותר חוסן. האב, האם, רוצים לראות את ילדיהם מצליחים בארצם, וממילא יעשו הכל להצלחת המדינה. לאדם הבודד, יש פחות מה להפסיד. המוטיבציה שלו לפעול דווקא במולדתו, עלולה להיות נמוכה יותר. מתוך כך מובן מדוע פרעה שמח: כעת המשפחה המורחבת כולה נמצאת כאן, ויש לצפות שכולם יירתמו להצלחת הממלכה.

בתקופה בה בעולם כולו, ילודה נחשבת למעמסה, ותרבויות מכלות את עצמן, עומד עם ישראל לנס, מעצים את חשיבות ההמשכיות, ומתוך כך מבסס את אחיזתו במולדתו. כנראה שהאינטואיציה הפנימית של עמנו האהוב, היא, שאנו כאן כדי להשאר, לחזק ולבסס את ארץ ישראל כחלק מתהליך של גאולה.