רק תדע עם מי יש לך עסק... / לפרשת וישלח / משך חכמה
המפגש בין יעקב ועשו
טעון ומלא משמעויות. בפשוטו, מפגש של כפיפות של יעקב כלפי אחיו, תוך גילוי ניצני
עוז של חלק מבניו. בדרש - מים רבים של מתיחות דו צדדית עוברים מתחת לפני השטח.
ישנו מפשט שזוקק הסבר ביחס לדילמא זו: האם תוכנה הוא התבטלות לפני עשו, או שמא
איום סמוי? יעקב אומר כך (בראשית פרק לב, ו):
(ו)
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד
לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
מהי מציאת החן? מה יש
בתוכן זה כדי למצוא חן? נאמרו כמה כיוונים, אולם המשך חכמה רואה כאן מעין איום
סמוי של יעקב לעשו:
או יתכן כי הודיעו כי
מעלת יעקב שהוא זכה למעלה גבוה אשר אין לשום נברא, רק השם יתברך, כי נפש הבהמיי
קנוי לנפש המדברת, ... משום הכי, נפש העכו"ם שהוא נגד נפש הישראלי, בן בכורו
של השם יתברך, ...קנוי קנין גמור קנין הגוף בעצם...
האיש הישראלי, שנפשו
חצובה שורש רוחני גבוה יותר, יכול להגיע לקניינים רוחניים גבוהים גם ביחס לאומות
העולם, מה שמאפשר לו בטווח הארוך יכולת השפעה ומהפכניות גבוהות מעצמה מקומית זו או
אחרת.
עוד יש אצל הישראלי, כי
הוא מקדיש דבר, ושדהו חייב במעשרות. ...ודוקא בארץ ישראל. ובהמתו קדוש בבכורה - לא
כן בהמת עכו"ם, ...שמעצם קדושת הישראלי המושפעת מהשם שאמר "כי אני ה'
מקדשכם" (ויקרא כ, ח), שופע שפע קדושה גם על קנינו ובהמתו. ולכן גם להקדיש
הזמן - הנברא היותר דק במציאות - אין בכוח שום נברא, רק אצל ישראל, שבכוחם להקדיש
מועד ויובל. ...
יותר מזה - מלמד יעקב
את עשו - אנחנו עם יכולת של שנוי מהויות במציאות; לוקחים דברי חול ומקדשים אותם,
בין בקרקעות, בין במטלטלין, ואפילו בזמנים. המציאות כולה קנויה לאומה הישראלית,
לחולל בה שינויים כחומר ביד היוצר.
לפי המשך חכמה, ברור כי
יש כאן איום, או לפחות מסר מהסוג של "צוחק מי שצוחק אחרון". ולכן גם
מסיים המשך חכמה את דבריו:
ולכן שלח לו להודיעו
עוצם גדולתו, כי הוא ראוי לבכורה. ... וזהו "ואשלחה להגיד
לאדוני" - דברים הקשים כגידים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה