יוצאים אל האור / לפרשת ויצא / משך חכמה
יעקב אבינו, אחרי המחזה
המדהים, של סולם שראשו מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, מחליט להפוך את התפעלות
לעבודה נרגשת לכבוד ה': הוא מרים את האבן עליה ישן, והופך אותה למעין בית מקדש.
חז"ל ממש מחברים בין מקום השינה למקום המקדש, ומזהים אותם כמקום אחד!
הבה נשים לב לסדר
ההתרחשות: יעקב אבינו מתעורר מהתרגשות (בראשית פרק כח):
(טז) וַיִּיקַץ
יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה
וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה
אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
היינו מצפים שעם
התפעלותו הוא מיד ייגש לעשות מעשה של עבודת ה', אולם הוא לא עושה זאת מיד:
(יח) וַיַּשְׁכֵּם
יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם
אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:
למה הוא לא בונה מיד
כאשר הוא הקיץ, בלילה? מסביר על זה המשך חכמה:
ולא הקים אותה
בלילה, דאין בונים בית המקדש בלילה כמו שאמרו "וביום הקים (את
המשכן)".
את המשכן (וכן המזבח
שמקים יעקב) בונים ביום.
מדוע?
את זה לא מסביר כאן
המשך חכמה, ונראה את הסברו של הרש"ר הירש על עניין ברית המילה, שזמנה דווקא
ביום, והוא לומד מכאן יסוד (בראשית פרק יז פסוק כג):
לדעת חז"ל (בראשית
רבה מז, יא) הרי "בעצם היום הזה" פירושו תמיד: בעיצומו של יום, הוה
אומר: באור היום. נמצאת אומר: במעשה זה העמיד אברהם את עצמו בניגוד חריף לכל
האנושות; ואף על פי כן לא עשה זאת בסתר, אלא גלוי לכל העמים. ...אלא היא (המילה)
מקדשת את האדם לאל שדי, השולט בחירות על הכוחות האפלים, - שהוא עצמו בראם; היא
קוראת את האדם ואת יצריו האפלים לפסגת האור של חירות הרצון; ...הלידה הפיסית יונקת
מן הלילה - "מלאך הממונה על ההריון לילה שמו" (נדה טז ע"ב); הלידה
היהודית של המילה - זמנה ביום.
עבודת ה' זמנה העיקרי
ביום, בזמן פעילות האדם, מחוברת אל פעילות האדם, היוצרת ומהווה את העולם. היא לא
נפרדת ממנו. יעקב אבינו מייסד האומה כבר מניח תשתית זו בבנותו את המצבה - לאור
יום, מול כולם, ללא מורא, כדי לשאת את שם ה' בעולם בעוז ובגאון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה