תשובה עתיקה לשאלה חדשה / לפרשת יתרו / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
נדמה,
שאין איש חינוך שלא התמודד עם השאלה על השבת במציאות המודרנית. השאלה לובשת פנים
שונות, אך העיקרון זהה. שואלים השואלים: השבת ניתנה במציאות בה המלאכות האסורות
נעשו בטורח רב. האם היום, שמלאכות רבות נעשות בקלות ובנוחות, איסורי השבת מתאימים?
בעבר, הדלקת האש היתה כרוכה בטורח רב, ואילו כיום הדבר מתבצע ללא טיפת מאמץ על ידי
גפרור!
רבנו
אלטר טוען שהתשובה לשאלה זו, כבר ניתנה במעמד הר סיני (שמות פרק כ'):
ח שֵׁשֶׁת
יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:...
רבינו
עומד על הייתור שיש בציווי "ששת ימים תעבוד": הרי בכל מקרה עיקר המסר
הוא על יום השביעי שהוא לה' אלוקינו! ומסביר כך:
ונראה
לפרש עוד, כי אנו רואים בזמננו, שיש כאלה שמחללים את השבת. וכשמוכיחים אותם, באים
בטענה, כי לא כימים הראשונים הימים האלה: כי בזמננו נתחדשו כמה המצאות חדשות, שאדם
יכול לעבוד במנוחה בלי שום עמל ויגיעה. לדוגמא, אם רוצה להדליק את האור, הוא מרים
הכפתור ומיד ידלק ואין בזה שום עמל וטורח, ואם רוצה להשקות את השדה או הגנה שלו,
הוא מסובב את הברז וכהרף עין הממטרה עובדת ומשקה אוטומטית את השדה, וכהנה רבות
מהמצאות שונות שנתחדשו בזמננו.
התשובה המקובלת
היא להסביר את ההבדל בין מלאכה לעבודה. רבינו דוחה את השאלה מעיקרה: מי בכלל טען שעניין
הטורח הוא משמעותי? מי קבע שזו הסיבה שבגינה התורה אסרה או התירה מלאכה? וכך
לשונו:
ולזה אמר,
הלא תראה "ויום השביעי שבת לה' אלהיך", שהטעם שאנו עושים שבת, משום שהיא
שבת לה' אלהינו, שהקב"ה ברא את העולם בששת ימים, וינח ביום השביעי, ולכן גם
הקב''ה מקיים מצות השבת...ואם כן, הרי הקב"ה ברא את הכל בלי עמל ויגיעה,
כמאמרם ז"ל וכו'...ואם כן, כמו שהקב"ה נח ממלאכתו אפילו שלא היה לו שום
עמל, כך אתה לא תעשה כל מלאכה, אפילו מלאכה כל דהו שאין בה שום טורח, דכיון ששם "מלאכה"
עליה אסור לך לעשותה ביום השבת.
התורה
מראש שללה את הקשר בין האיסור לרמת הטורח שבו. הסיבה לשבת היא דמיון לקב"ה.
דמיון שאמור לחזק את האמונה בבריאה. וכמו שאצל הקב"ה הטעם למנוחה לא היה העמל
והטורח, אלא עצם מעלה יום השבת, כך גם אנחנו - נשמור על השבת ללא קשר לרמת המאמץ
הנדרש במלאכה.
ולפי זה מסביר רבינו פסוק
נוסף בהמשך החומש:
ובזה יובן נמי כוונת הכתוב בפרשת ויקהל "ששת
ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה
ויום השביעי יהיה לכם קדש", והדקדוק מבואר: למה אמר תֵּעָשֶׂה
בצירי (כלומר על ידי מישהו אחר) ...אמנם לפי האמור ניחא שפיר (=קל הדבר מאד), דבא
לומר, שאפילו ששת ימים תיעשה מלאכה מאליה בלי עמל ויגיעה, ע''י ההמצאות החדשות
הנ"ל, בכל זאת "ויום השביעי יהיה לכם קדש"...
המפרשים
עמדו על המילה "תֵּעָשֶׂה" - מי הוא העושה? הדבר הוסבר
באופנים שונים. לפי דברי רבינו, מדובר גם על מלאכות פשוטות כל כך, שנראה כאילו
נעשו מעצמן. למרות זאת – אוסרתן התורה.
זו דוגמא בה הרב מוצא מבט אקטואלי
לדורנו, מתוך התורה הנצחית שניתנה לנו לפני אלפי שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה