שאיפות גדולות למטרות גדולות

שאיפות גדולות למטרות גדולות / לפרשת יתרו / מתורת ר' רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

לרובנו יש שאיפות. השאיפות באות לידי ביטוי בתחומים רבים, איש איש לפי נטיות נפשו. גם ברוחניות – התורה מדריכה אותנו לא לוותר על השאיפות. הדברים רמוזים בפרשתנו במתן תורה. כך כותב רבינו, במנחת כהן (כ,ד):

אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת – פירשו רז"ל: דבענייני העולם השפל, עולם הזה, צריך להביט במי ששפל ממנו, ולא יראה במי שגדול ממנו...אבל צריך לשמוח במה שנתן לו ה' ית' אם מעט ואם הרבה, ובהווייתו יהא ע"י שיביט שיש מי ששפל ממנו. לא כן בענייני שמים – תמיד יביט למי שגדול ממנו בתורה ומצוות, ויהיה עולה מעלה אחר מעלה.

הרב מציב הדרכה חינוכית, בה ישנו מבט "מפוצל" על מצבו של האדם: בענייני גשמיות תרגיש תמיד עשיר ומסופק, ובענייני רוחניות תמיד תרגיש חיסרון הגורם לשאיפה למלאותו. הדבר מתבצע באופן השוואתי: בגשמיות תשווה עצמך למי שמצבו הכלכלי גרוע משלך, וברוחניות תשווה למי שמצבו הרוחני גבוה משלך.

וזהו "אשר בשמים – ממעל", זאת אומרת: בענייני "שמים" תביט "ממעל", מה למעלה ממך, "ואשר בארץ", בענייני הארץ תביט "מתחת", במי ששפל ממך.

ההשוואה לא באה לתת ציון לאחרים (כמו שלצערינו אנו נוטים לעשות פעמים רבות), אלא לדעת איפה אנחנו ביחס לאפשרויות הקיימות בעולם.

ולמה יש לחלק בין שתי נקודות המבט? למה לא נשאף לחומריות במלוא היקפה כמו ברוחניות?

והטעם הוא, כי לכל דבר יש פעולה, ויש תכלית, והתכלית היא העיקר, אך הפעולה היא לצורך התכלית.

כל מעשינו מחולקים לפעולה עצמה, ולמטרת הפעולה. אדם נבון פועל למען מטרות, בין אם מדובר על מטרה כלכלית, חברתית, צבאית, רוחנית וכו'. המטרה היא העיקר, שכן בלעדיה, לא היה עושה מעשה זה כלל.

ולכן בענייני העולם הזה, שהכלית יש לה קץ וקצבה, שהתאוות הגופניות והעושר אינם תדיריים, ולכן צריך גם הפעולה שהיא הרדיפה תהיה גבוליית ולא תדיריית...וזה בענייני העולם הזה.

המטרה מוגבלת. יש גבול לעולם ולהנאותיו, (איך אמר לי פעם יהודי נדיב? זה שמישהו מרוויח פי כמה, לא מגדיל לו את הקיבה...). ממילא גם המאמצים צריכים להיות מוגבלים.

...אבל בענייני העולם הבא שהתכלית היא גן עדן ועולם הבא – אין להם שום קץ וגבול, מן הראוי גם כן שהפעולה שלהם תהיה בלתי שום קץ וגבול, רק צריך להביט במי שגדול ממנו ואז יעלה מדרגה אחר מדרגה, וישיג התכלית שגם היא אין לה סוף וקצבה, שהוא עוה"ב, עולם שכולו טוב, עולם שכולו ארוך.

עולמות התיקון הם עולמות ללא גבול וקצבה. המדרגות שבהם הם אינסופיים. אם כן, אומר הרב, כמו שהתכלית היא אינסופית, כך גם השאיפות והמאמצים צריכים להיות אינסופיים. מלמדנו הרב, שאת המאמצים יש להתאים לתוצאות: מאמץ מוגבל למטרה מוגבלת, ומאמץ מתמיד למטרות אינסופיות.

שנזכה להיות מן הולכים מחיל אל חיל!