חביבות התפילין / לפרשת בא / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל
פרשתנו מסתיימת במצוות הנחת התפילין. מהו הטעם? אומרת התורה (יג,ט):
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ,
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם.
התורה מקשרת כאן בין התפילין, התורה ויציאת מצרים. מהו הקשר ביניהם? האם
התפילין זה כדי שתהיה תורת ה' בפינו, או כזיכרון ליציאת מצרים? רבינו מבאר שהיסוד
של שלושתם הוא שווה:
(יג, יט) והיה לך לאות וגו' תורת ה' וגו'. רמז דשלשה אלה תפילין
ותורה ויציאת מצרים כולם מדין בנים וטעם אחד להם,
החיבור בין כולם, הוא הנחלת היסוד, שאנו נידונים כבניו של הקב"ה.
כיצד?
וכמ"ש רז"ל שהתפילין הם שרביטו של מלך והמשתמש
בשרביטו של מלך חייב מיתה ורק מצד שאנו בנים אנו מניחים תפילין,
התפילין הן סמל עליון ביותר. מעין כלי אלוקי, כביכול. כל כך גבוה, עד שישנו
חשש שדווקא במצווה זו יתעורר קטרוג על המניח חלילה, שאינו עומד בסטנדרטים של הקב"ה
(ראה זוהר פקודי רלז,ב). מהי ההגנה שלנו? שאנו בניו של הקב"ה, ולבן המלך מותר
להשתעשע באוצרות המלך.
וכן התורה לא זכינו בה נגד מלאכי השרת שטענו לקבל אותה הם מדינא
דבר מצרא, רק מצד שאנו בנים ובבן ליכא דינא דבר מצרא,
ישנה הלכה בדיני קנייני קרקע. "דינא דבר מצרא". משמעות הדין היא,
שאם יש לי קרקע למכור, ולפני שתי לקוחות: האחד בעל חלקת אדמה הצמודה לחלקה הנמכרת,
והשני – אדמותיו לא כאן. ההלכה היא שעלי להעדיף את הקרוב = בן המצר. המלאכים טענו
שהתורה צריכה להנתן להם, שכן אם הקב"ה מעביר את התורה, יעביר לקרובים אליו, הלא
המה המלאכים. מהי טענתנו?
ההלכה מחריגה את הבנים מדין "בר מצרא". אם הלקוח הוא בנו של בעל
השדה, הרי שהשכן הקרוב לא זוכה באדמות הצמודות אליו מדין "בר מצרא". אם
כן, קבלת התורה מעידה אף היא שאנו בניו של הקב"ה, ואין לטענת המלאכים אחיזה.
(אגב, רעיון זה חוזר פעמים רבות מאד בתורתו של רבו, ר' כ'לפון, ואכמ"ל)
וכן יציאת מצרים שהיתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו שירד
לארץ מצרים שהיא טמאה והוציאנו בחוזק יד הוא משום שאנו
בנים, והכהן מטמא לבנו.
הקב"ה הוא כביכול כהן, שיא הקדושה. ארץ
מצרים, "ערוות הארץ", שיא הטומאה. כיצד זה ירד הקב"ה לגאול את עמו
מתוך ארץ טמאה כזו? והלא לכהן אסור להכנס למקום הטומאה? אלא ששוב דין הבנים מאפשר
זאת, שכן כהן נטמא לבנו.
יוצא אם כן, שהמניח תפילין מעיד על עצמו שהוא בנו
של הקב"ה בשלושה אופנים: עצם המצווה, קיום התורה, וזכרון יציאת מצרים.
שנזכה שגם ה' יתברך יראנו כבניו ויחוס וירחם
עלינו.
שבת שלום,
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה