שליטה ברגש מתוך אמונה / לפרשת בא / משך חכמה
ברוך ה', אחרי עליות
ומורדות בתהליך, ואחרי עשר מכות שהתישו את פרעה, אנו יוצאים ממצרים. לעד נזכור
מאורע זה, בליל הסדר ובעוד כ-50 מצוות. אנו יודעים שלא כולם יצאו. "וחמושים
עלו בני ישראל מארץ מצרים", יש אומרים שיצאו חמישית מהעם, ויש אומרים שאף
פחות.
אולם ישנה הכרזה מאד
מעניינת בפסוקי פרשתנו. משה, בעודו נושא ונותן עם פרעה על היקף היציאה ממצרים,
בשלהי מכת חושך, מגורש מפרעה, אולם הקב"ה מתגלה אליו ומעביר לו מסר ישיר
אחרון לפרעה (שמות פרק יא, ד-ח):
(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה
כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: (ה) וּמֵת
כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ...(ו) וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ
מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף: ...(ח) וְיָרְדוּ
כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם
אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה
בָּחֳרִי אָף:
משה מודיע כמובן על מכת
בכורות. ומה יקרה בסופה? "ואחרי כן אצא!" . מה המסר של משה לפרעה? מי זה
שיוצא? באופן פשוט, משה מודיע לו שהוא כבר יודע שלא תהיה הקשיית לב אחרי מכת
בכורות, אז, קח את זה כעובדה, פרעה. דבר זה מתחבר לכך שהעבדים יבואו להתחנן
"אלי", ומי זה? משה רבינו.
אולם בעיון שני, הדברים
של משה נפתחים במילים "כה אמר ה'", אם כן זו חלק מהאמירה של ה', ואם כן,
מה המשמעות של היציאה הזו?
כותב רבינו המשך חכמה
שמות פרק יא:
(ח) ואחרי כן אצא. לפי
כוונה שניה נראה דקאי על ראש הפרשה (פסוק ד ואילך), שאמר: "כחצות (הלילה) אני
יוצא בתוך מצרים", על זה אמר "ואחרי כן אצא",
כלומר: מי שאמר
"אצא", הוא מי שאמר "אני יוצא בתוך מצרים", כלומר -
הקב"ה!
מה המשמעות?
כמו שמבואר במכילתא על
קרא (שמואל - ב ז, כג), ד"אשר פדית (לך) ממצרים גויים ואלקיו",
שכל זמן שהיו ישראל במצרים היתה שכינה עמהם, וכשיצאו, יצאה גם שכינה עמהם...
מדהים! הקב"ה
מודיע לפרעה, שהוא הולך לעזוב את מצרים! כל מקום שנמצאים ישראל - שכינה עמהם.
השכינה אינה עוזבת את עם ישראל גלותם, וכמו שהבטיח ה' ליעקב "אנכי ארד עימך
מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". הגיע זמן העליה.
ולפי זה מובן מדוע
פותחת הפרשה במילים "בא אל פרעה", הרי היה ראוי
לכתוב "לך אל פרעה"! אלא שכל זמן שישראל בגלות,
הקב"ה נמצא אצל הגויים, מה שמיוצג על ידי המלך.
עם חזרתנו לארצנו במאה
השנים האחרונות, מתגלה כי השכינה גם עזבה כבר את הגלות, ומכאן חובה גדולה וקדושה
להתכוונן למהלך האלוקי של שיבת ציון ובניין הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה