תוכחה כפולה - על שום מה?

תוכחה כפולה – על שום מה? / לפרשת קדושים / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

מצוות התוכחה המופיעה בפרשתנו, נראית כפשוטה לביצוע, אולם עליה כבר אמרו תנאים – על זמנם! – שאין מי שיודע להוכיח, ואין מי שיודע לקבל תוכחה. יחד עם זאת נתנו חכמי הדורות כלים וכללים כיצד לקיים מצוה זו בצורה המיטבית.

רבינו מוצא הדרכה לכך, מתוך הכפילות הכתובה בציווי (ויקרא יט,יז):

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. 

וכך לשונו:

ונראה לפרש הכפל "הוכח תוכיח", דמתחילה כשבא להוכיח לאיש רשע, צריך שלא יכביד עליו בתוכחתו להוכיחו על דברים קטני קטנים. שבעודו רחוק מהשי"ת, יקשה עליו מאד לשוב אפילו על הדקות, ולכן ככה יעשה: שבתחילה יוכיח אותו על דברים גדולים וחמורים, וכשיחזור מהם ויתחיל להתקרב אל ה', אז יוכיח אותו עוד פעם על דברים הקלים ואז יהיה קל לו לתקן גם דברים אחרים...

יש שלבים בהתקדמות רוחנית. לא ניתן לדרוש לתקן דברים קלים ועדינים, לפני שהאדם מתחיל לתקן את הדברים היותר כבדים וחמורים. נסה להוכיח שודד דרכים, על הבעיה של גזל שינה... לכן ישנה כפילות: שלב א' הוא תוכחה על דברים עבים ומגושמים, והשני הוא על הדברים העדינים יותר.

הדרכה נוספת:                                                                       

אי נמי...והוא כמו שפירשו המפרשים ז"ל על פסוק "נתון תתן לו", דאמנם מצות הצדקה היא מצוה קשה וכבדה על האדם שיתן לעני מממונו שהוא יגע עליו הרבה, ובכל זאת ע''י ההרגל כשירגיל את עצמו מדי פעם בפעם לתת צדקה בזה יזכה לקיים המצוה כתקנה בנדיבות לב,...

גם במצוות צדקה יש לשון כפולה, שממנה דרשו המפרשים שמדובר על תהליך נפשי: בהתחלה קשה להוציא כסף כדי לתת לעני, אך נתינה חוזרת כבר תהיה פשוטה, והשלישית כבר פשוטה יותר. כך גם במצוות התוכחה:

והכי נמי י"ל במצות התוכחה: שבהתחלה יקשה עליו להוכיח, אבל כשיתרגל להוכיח בסוף יהיה מוכשר להוכיח את הרבים,...

גם בהצטרף כל התנאים המאפשרים תוכחה, לא תמיד האדם מרגיש שנוח לו. אומר הרב: זה בהתחלה קשה, אולם אם נקרתה לך ההזדמנות לתוכחה אפקטיבית – זו כנראה המשימה שלך, ועליך לבצעה. אם עשית כן בהצלחה – בפעם השניה תעשה זאת יותר בקלות.

הדרכה שלישית:

א"נ רמז למ"ש המפז'ל על פסוק "במדבר בערבה" (דברים פרק א) שהכל תוכחות מוסר ברמז למה שחטאו ישראל...ואף כי כל אלו הדברים אח"כ פרט אותם משה אחת לאחת ביתר הפרשיות, בכל זאת בהתחלה הוכיח ברמז, וכשלא הבינו את הרמז, אז הוכיח אותם בפירוש. והכי נמי לשון "הוכח" לשון נסתר, ואח''כ "תוכיח" בלשון נוכח ישר כשלא מבינים את הרמז.

בתחילת חומש דברים, משה רבינו מוכיח את ישראל על עוונותיהם במהלך 40 שנות הנדודים. בתחילה התוכחה היא ברמזים, אולם בהמשך ספר דברים התוכחות נעשות ברורות יותר. הסיבה: חוסר ההבנה של הרמזים... כך גם אצלנו: הציויי הכפול בא לרמוז שלעיתים יש להוכיח בכמה שלבים. יש להתחיל בעדינות וברמז, ואם האדם אינו מבין – יש לבטא את הדברים בצורה ברורה יותר, כדי לכוון ולתקן.

זה לגבי נתינת תוכחה. האם אנו יודעים לקבל תוכחה?...

 

לע"נ שולה בת פרחה ויהב בן טל ז"ל

 

שבת שלום