להודות – גם על האפשרות הכואבת... / לפרשת אמור / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
ישנו מילה לא ברורה הנאמרת ביחס לקרבן תודה (ויקרא כב כט):
וְכִי-תִזְבְּחוּ זֶבַח-תּוֹדָה, לה' - לִרְצֹנְכֶם, תִּזְבָּחוּ.
מהי המשמעות של המילה לרצונכם? והרי לכאורה ההלכה מגדירה מי הוא זה
שחייב להקריב קרבן תודה, וזה לא נעשה כדבר התנגבותי – רצוני? מבאר הרב על פי דברי
הכתב סופר:
וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו. פירש הרב כתב סופר ז"ל,
דמי שנעשה לו נס וניצול מלסטים וכדומה, יקריב תודה לה' על הטוב שגמלהו. אבל אם כי
שמח הוא שניצול מרעה שהיתה באה עליו, אבל היה טוב לו שלא בא עליו כלל, ולא היה בא
לידי סכנה, וממילא לא היה צריך לנס! אם כן, אין הקרבן תודה לרצון לפני האדם...
אדם שניצל מסכנה, שמח ומתרגש. מרוב שמחתו מביא קרבן תודה. יחד עם זאת,
לליבו מתגנבת המחשבה: אולי עדיך היה שהסכנה לא תתרחש כלל, וממילא לא נזדקק לשום
נס... יוצא, שאדם כזה עלול להביא את קרבן התודה ללא שלמות הלב.
אבל האמת אינו כן כי צריך האדם לשמוח ביסורין שבאו עליו, שבודאי לא על
חנם באו, אם לא שחטא לפניו יתברך, והם לכפרת עונותיו. ואם כן, יש לו לשמוח גם על
הרעה עצמה שבאה וניצול ממנה, וכמאמר דוד המלך ע"ה: "אשרי הגבר אשר
תיסרנו יה".
אומר הכתב סופר, שאדם בעל אמונה מבין שגם מציאות הסכנה, שקדמה לנס
ההצלה, היא לטובתו. הוא שמח בזה! מבין שהיה לו כאן תיקון כזה או אחר. כעת מובן
הציווי "לרצונכם":
וזה שאמר "וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו", שלא יהיה
שלא לרצון על עיקר הדבר שבא עליכם, שבגללו התחייבתם תודה אלא הכל יהיה לרצון
ע"ש.
המילה "לרצונכם" לא מדברת ישירות על קרבן התודה, אלא על
הגישה להקרבה: מתוך רצון מלא, ולא מתוך תחושת אילוץ.
רבינו מחדש על פי היסוד הזה, פירוש בהלל:
ובזה נ"ל לפרש בס"ד, דזהו מה שאמר דוד המלך ע''ה בתהלים "יסר
יסרני יה, ולמות לא נתנני", ולכן "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה"
על הנס שעשה לי. ושלא לחשוב שהיה מצטער מעיקרא על היסורין שבאו עליו, והיה טוב לו
אם בכלל לא באו עליו יסורין, לזה אמר "אודך כי עניתני", קרי ביה בדגש
לשון עינוי, שאני מודה גם על היסורין עצמם שבאו עלי. והטעם, כי אני יודע שעל ידי
זה "ותהי לי לישועה", שלא באו היסורין רק על איזה חטא, והייתי ראוי
לעונשים בעולם הבא ע''י החטא, ועכשיו "ותהי לי לישועה".
רצף הפסוקים המוכר לנו מן ההלל, מקבל על פי הנ"ל, כיוון מרענן:
ההבנה הפשוטה היא שדוד המלך מודה רק על הצלתו. על פי העקרון דלעיל, דוד מלכנו מודה
על שני דברים: א. על העינוי: פגמי האדם יכולים לפגוע בו בחייו ולאחר מותו. ייסורים
שסובל האדם בחייו ח"ו, ממרקים עוונותיו. זה עצמו שווה תודה עצומה! ב. על
ההצלה: שאכן יצא האדם חי מתוך המשבר.
התורה רוצה להרים אותנו לעבר מבט אמוני גבוה מעל כל המשברים והאתגרים,
ולראות את יד ה' המכוונת את מאורעות האדם.
לע"נ שולה בת פרחה ויהב בן טל ז"ל.
שבת שלום ועצמאות שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה