חטא נדב ואביהוא – חוסר עיקביות... / לפרשת במדבר / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
מותם
של בני אהרון ע"ה, מוזכר שוב אצלנו בפרשה (במדבר פרק ג'):
ד וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ
זָרָה לִפְנֵי ה', בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים, לֹא-הָיוּ לָהֶם;
בפשט הדברים, יש כאן תיאור עובדתי "יבש" של הנתונים:
נדב ואביהוא נפטרו בזמן שהעלו אש זרה לפני ה', וכל זה ארע לפני שזכו לפרי בטן.
אמנם המפרשים הבינו שיש כאן קשר בין הדברים, בין החטא שחטאו,
לבין מותם, ופטירתם ללא ילדים, ה' יצילנו. כך כותב רבינו:
בהקריבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני ובנים לא היו להם. נראה לפרש
על פי מה שכתב הרב חתם סופר בתורת משה, דמשום הכי לא היה להם בנים, מפני שלא נשאו
נשים, וזה ברמות רוחם שאמרו אין שום אשה כדאית להם,...וכן אמרו חז''ל שהיו רוצים
בשררה והי הולכים אחרי משה ואהרן ואומרים מתי ימותו שני זקנים אלו ונטול אני ואתה
את השררה.
החתם סופר, מסביר שחטא בני אהרון היה גאוותם, שבאה לידי ביטוי
בכך שהרגישו ששום אשה לא מתאימה להם, וכן שחיכו להחליף את משה ואהרון. והדבר רמוז
בחטאם, ומוסיף רבינו, שגם בעונשם:
וידוע דהגאוה נמשלה לאש שהיא עולה למעלה ומפני זה אמרו חז''ל כל
המתגאה נידון באש. ואפשר דזהו טעם עונשם באש מפני שחטאם היה בגאוה ואף כי בודאי
כוונתם לשמים...
האש עולה למעלה, כמו הגאוותן, ולכן נענשו באש. רבינו זהיר
בכבודם, ומסביר שמדובר על חטא לפי ערכם ומעלתם, והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט
השערה.
רבינו מביא הסבר נוסף, המציג כיוון שונה לחטאם:
ובדרך זה יש לפרש עוד במה שכתב הרב מעינה של תורה פרשת שמיני,
במה שאמרו ז''ל שלא מתו נדב ואביהוא אלא מפגי שלא נשאו נשים ועוד אמרו מפני שהיו
מהלכין אחרי משה ואהרן כנ"ל דשני טעמים אלה משלימים זה לזה דמה שלא לקחו נשים
י"ל מפני שנפשם חשקה בתורה כמו שאמר בן עזאי אך מכיון שרצו בשררה והרי הרבנות
גורמת לביטול תורה ויש כמה גדולים שהרחיקו את עצמם מהרבנות מטעם זה א"כ הוכח
יוכיח שלא ביטלו פריה ורביה מטעם שנפשם חשקה בתורה ולכן נענשו ע'"ש...
רבינו מביא את טעמו של המעיינה של תורה, המסביר שחטאם היה בעצם
בכך שנעו בשני מסלולים רוחניים הפוכים. ההימנעות מנשיאת הנשים, והציפיה לרשת את
ההנהגה, נובעים משני כיוונים מנוגדים, מרצונות הופכיים. ההיפך הוא ביחס ללימוד התורה:
בן עזאי היה תנא שלא נשא אשה, עקב השתוקקותו לעסוק בתורה. בני אהרון גם לא נשאו
מסיבה זו (ולא בגלל הגאווה, כמו בהסבר הקודם). מצד שני, אם הם דורשים גדולה, הרי
שבהכרח הדבר יפגע להם בלימוד התורה. אם כן – יש כאן חוסר עיקביות ביחסם לתורה,
הגורם לפגם כפול: מניעת פריה ורביה וגם ביטול תורה. לפי ערך מעלתם, הדבר גורם
לענשם הכבד:
וזה שאמר "בהקריבם אש זרה", שהיא הגאוה והשררה שבקשו
לקחת ממשה ואהרן אביהם, ואם כן לא היה אכפת להם מן ביטול תורה, ובכל זאת "ובנים
לא היו להם" שלא לקחו אשה ולכן נענשו.
לכל החלטה שאדם עושה יש השלכות. אדם מודע, יודע את ההשלכות של
החלטותיו. גם בהחלטות ברוחניות, יש לעיתים ויתורים. אדם שמשקיע שעות רבות בחסד,
ודאי ייפגע הדבר בלימודו. ואדם העמל בתורה, ודאי פנוי פחות לעשות חסד. אולם אם
האדם לומד פחות כי רוצה להיות פנוי לעשות חסדים, ובסוף גם חסדים אינו עושה – מה יהיו
טענותיו?
שנזכה להיות עיקביים בעבודת ה', אמן.
לע"נ שולה בת פרחה
ויהב בן טל ז"ל
שבת שלום
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה