קדושה - רצון או כפייה?

קדושה – רצון או כפייה? / לפרשת אמור / אור החיים הקדוש

אריכות הדברים בפרשה על ציווי הכהן ודאי מביאה אותנו לחשוב על מקומו בחברה, זו העתיקה בזמן שבית המקדש היה

קיים (כן יבנה במהרה בימינו!) וגם עד ימינו, בהנהגות השייכות לכהן ובהנהגות השייכות לציבור כלפיו.

נקדים ונאמר: כל אדם חייב להיות צדיק במושגים של ה״מסילת ישרים״, כלומר: להקפיד לקיים את כל המצוות ולהקפיד

להמנע מכל העבירות. אולם, למדרגה הבאה חסיד וק"ו קדוש - אין חיוב להגיע. רק מי שנדבה רוחו אותו ועמל בדבר ורואה

ברכה, אדרבה - יעלה מעלה בקודש.

האם כלל זה נכון לכולם? אומרת התורה כלפי הכהן: ויקרא פרק כא, ח

וְקִדַּשְׁתּוֹ--כִּי-אֶת-לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ, הוּא מַקְרִיב; קָדֹשׁ, יִהְיֶה-לָּךְ--כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה'  מְקַדִּשְׁכֶם.

לציווי "וקדשתו" ישנן משמעויות הלכתיות: יש להקדים את הכהן בכמה עניינים. אך אור החיים הקדוש לומד מכאן ציווי ייחודי של העם כלפי הכהן:

קדוש יהיה לך. פירוש, כדי שיהיה קדוש - יהיה לך הכהן. פירוש, הנה הוא שלך לכופו על הדבר.

עם ישראל מצווים לוודא שהכהן שומר על קדושתו! לכהן אין בחירה אם להיות כהן או לא. גם אם ימכור את כהונתו לאחיו

הישראלי, אין הדבר תלוי בו כלל, וכל ציוויי ואיסורי הכהונה חלים עליו.

מדוע כאן יש כפיה? הרי סתם ישראלי יכול לוותר על זה ולהיות צדיק סטנדרטי! (שנזכה..)

אלא זה העניין:

ואומרו כי קדוש, פירוש לצד שקדמה לנו הידיעה כי הקדושה היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה. ואיך אומר הכתוב לכופו על הקדושה?

לזה אמר כי קדוש, פירוש לא להמשיך לו הקדושה מחדש, שכבר הוא קדוש אלא שלא לאבד קדושתו. ואומרו אני ה'

מקדשכם, נותן טעם לחיוב ישראל בדבר זה, כי באמצעות קדושת כהן, ה' ברוך הוא משרה שכינתו בתוכינו ומקדש אותנו, ואם אין כהן אין עבודה ואין מקדש ואין שוכן.

הכהן נולד קדוש מבטן, ולכן המשימה שלנו אינה הכרח ליצירת קדושה אלא להמשיך את הקיים. ממילא אין כאן דבר שונה

מהמהלך הכלל ישראלי שלא כופים על הקדושה.

אולם, האם רק הכהן קדוש? הלא גם עם ישראל כולו הוא ״ממלכת כהנים וגוי קדוש". אם כן, גם הישראלי הרגיל מקודש! נראה שזה היסוד לראיה ההלכתית שהיו מצבים בהם כפו על האדם לקיים את המצוות. אם אני רואה בכך הכרח חיצוני הרי שזה נוגד את העקרון הנ"ל. אולם, אם אני מבין שמי שנולד קדוש עלינו להתאמץ להשאירו כזה - הראיה משתנה והדבר הופך להיות מאמץ של ערבות הדדית לשמירה על הלכידות הלאומית.

שבת שלום