הכל בזכותך, נתנאל בן צוער! / לפרשת נשא / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
סיומה של פרשת נשא, העוסק בקרבנות
הנשיאים, ונושא מטבע אחיד של ניסוח, עלול לגרום לכך שלא נשים לב שישנם שינויים
בניסוח אצל שני הנשיאים הראשונים, נחשון ונתנאל (פרק ז):
יב וַיְהִי, הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--אֶת-קָרְבָּנוֹ: נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה. יג וְקָרְבָּנוֹ וכו'
יח בַּיּוֹם, הַשֵּׁנִי, הִקְרִיב, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר--נְשִׂיא, יִשָּׂשכָר. יט הִקְרִב אֶת-קָרְבָּנוֹ וכו'.
נוסח זה שונה מהשאר בהם מופיע יום
ההקרבה, שם הנשיא ואז פירוט הקרבנות.
מה המשמעות של כל זה? כותב רבינו בשם
רבו:
הקריב את קרבנו. עיין
למורנו הרב ז"ל ב"מדרשו של שם" (ר' מקיקץ שלי זצ"ל), שכתב הטעם
שכפל "הקריב" ב' פעמים בקרבן נתנאל בן צוער, לומר, שהוא הגורם להם
להקריב על ידי עצתו, ועל דרך מה שדרשו ז"ל בפסוק "ופרעה הקריב"
שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים, והוא הדין הכא "הקריב", הפעיל שמעשהו
יוצא לאחרים,...
רבי מקיקץ (מי שהיה המורה של רבים מענקי
ג'רבא בתחילת דרכם) מחדש שיוזם קרבנות הנשיאים היה נתנאל בן צוער. הפועל הקריב
המופיע אצלו פעמיים, והוא מיור לכאורה, מלמד, שנתנאל הוא זה שדחף את קרבת ה' הזו.
הרב מוכיח זאת גם דקדוקית, וקצרתי.
הרב אלטר לוקח את החידוש הזה צעד אחד
קדימה, ומקדים לדון בשינוי הכתוב אצל נחשון:
ונ"ל בס"ד
רמז אחר למה כפל הקריב ב' פעמים? דהנה מוה"ר באות ד' כתב בטעם שלא נאמר נשיא
ביהודה ... ובאמת שראיתי בס' מש"ת שכתב, דכיון שצוה ה' יתברך שהמקריב ראשון
יהיה נחשון בן עמינדב, בא נחשון לידי יסורין ובושה ומרירות, באומרו, מי אני ומה
חיי שאזכה מכל הנשיאים להקריב ראשון? ולכן היסורין והבושה האלה היו חשובים בעיניו
יתברך כאילו הקריב את עצמו קרבן, וזהו "ויהי המקריב את קרבנו – נחשון!",
שקודם כל הקריב נחשון את עצמו, ולאחר מכן נאמר מה היה קרבנו אשר הקריב ככל הנשיאים
ע"ש.
אצל נחשון, כלל לא מוזכר שהוא נשיא!
הטעם: כאבו על כך שהוא צווה להקריב ראשון, דבר שהוא ראה בו קפיצת מדרגה שאינה
במקומה! התורה רומזת בשבחו בכפל המילה "וקרבנו", לרמוז שהקריב פעמיים:
פעם את כבודו, ופעם את מתנותיו.
לפי דברי הרב מדרשו של שם, כעת מובן יותר
מדוע נחשון חשב שזה לא מתאים שהוא יהיה ראשון:
...ומעתה נראה לי
לומר דבאמת כיון שנתנאל בן צוער הוא שנתן עצה לכולם להקריב קרבנות לחנוכת המזבח,
א"כ היה ראוי שהוא הראשון בכולם להתחיל להקריב, כי גדול המעשה יותר מן העושה,
לנתנאל בן צוער זכות הראשונים! אך הוא
לא מוכן, כנראה כי הוא רואה את חשיבות שבט יהודה לפני שבטו:
אלא שהוא היה עניו
ולא החשיב את עצמו, ולא רצה להקריב ראשון, ונתן זכות קדימה לשבטו של יהודה. ולכן
הענוה הזו שהוא עשה - הרי היא גדולה מאד בעיני ה' וזבחי אלהים רוח נשברה, והיא
בעצמה נחשבת לקרבן בפני עצמו מחוץ לקרבן עצמו שהוא הקריב, ולכן נאמר בו פעמיים "הקריב",
אחד נגד קרבן הענוה שלו שכאילו הקריב את עצמו, והב' מה שהקריב הקרבן בפועל.
כיוון שגם אצלו נתגלתה מידת הענווה, הוא
זוכה לכפל הביטוי של הקרבן כנ"ל: אחד של גאוותו, והשני – מתנותיו, לציין שבחו
ומעלתו.
מקנח הרב את חידושו בדרוש נפלא:
ואפשר דזהו נרמז
בשמו "נתנאל בן צוער", שהיה מצעיר את עצמו. כן נראה לענ"ד אם יוכשר
בעיני ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה