אל תקרר את ההתלהבות! / לפרשת חוקת / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
סוגיית חטאו של משה, העסיקה רבות את גדולי ישראל
בכל הדורות. מהו אותו חטא חמור, שבגינו קיבל משה רבינו גזירה כה קשה, העומדת
בניגוד לחלום חייו - כניסה לארץ ישראל? נאמרו פירושים רבים. כל כך רבים, עד כדי
כך, שאחד מהמפרשים כתב, שלא נעים לו לכתוב פירוש נוסף, ולהוסיף על חטאי משה....
רבינו ר' כ'לפון משה הכהן זצוק"ל, חותר
בעיונו בפשט, להבין את הנקודה, ולהאיר לנו כיצד לפעול נכון במצבים שונים (יד משה
אות ה'):
יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. ... ואשר אני הצעיר אחזה לי לעיקר
עומק פשוטו של מקרא שיש חוב ומצוה על כל אדם בכלל ועל קדושי עליון בפרט, לקדש ה'
ברבים. וכל מה שתגדל מעלת האדם כן תגדל עליו חובת קידוש שמו ברוך הוא ברבים. וכן
לבעלי רוח הקודש יותר, וכן לנביאים, וכן לאדון הנביאים, כל אחד לפי מדרגתו והמטרה
אשר אליה התכונן...
עם ישראל הוא עם עם תפקיד: לקדש את ה'. קידוש ה'
הוא הן בחיי הכלל – עצם קיום האומה על פי תורתה בארצה, והן בחיי הפרט. משימה זו
תלויה במדרגת האדם. ככל שאדם גדול יותר, נתבעת ממנו יותר מסירות לעניין.
והנה אם היו משה ואהרן בעת שנקהלו עליהם הקהל
ורבו עמהם, היו נופלים שם על פניהם לקבל מחזות הנבואה, ובו בפרק ובאותה שעה היה
דבר ה' אליהם לעיני כל הקהל לאמר "קח את המטה" וגו', היו כל הקהל
מקדישים ומעריצים שמו ברוך הוא, ורואים כי השכינה שרויה ביניהם, ויש ה' בקרבם:
שכמעט רגע בקשו מים וה' ענה אותם באופן נסיי. והיה מתקדש ה' ברבים לעיני כל ישראל
יותר ויותר. ואולם משה ואהרן בלכתם אל אהל מועד ונפלו שם על פניהם וה' ענה להם קח
את המטה וגו', עם כי היה בזה קידוש ה' להוציא מים מצור החלמיש. בכל זאת לא היה
הקידוש ה' כל כך לעיני כל הקהל אשר באו להתייצב ולריב אתם על זה.
כי כבר נתפזרו כמו שיעיד על זה הכתוב קח את המטה והקהל את העדה וגו'. ואם כבר היו
מוקהלים לא יכון לשון זה.
פוספסה הזדמנות אדירה של קידוש ה'!! עם ישראל
זועק למים, פונה למנהיגים שמוליכים אותם כבר 40 שנה, אנשי אלוקים! אם היו באותו
רגע משיגים את הנבואה ופונים אל ה', היה צפוי שה' ייתן להם מענה מיידי, ושמו של ה'
היה מתקדש באופן מעולה, מול כל העם!
אולם, כיוון שהם כבר פנו לאוהל, ושם התחילו
להתארגן, ביני וביני עם ישראל התפזר, ועוצמת הרושם, היתה כבר חלשה יחסית:
ועם כי קיים משה רבינו ואהרן דבר ה' ויקהילו את
הקהל אל פני הסלע, בכל זאת כבר נתקרר חומם ולא היה פועל בהם כל כך, כמו אם עדיין
הם מקוהלים בבקשתם ומיד יראו הפעולה.
פגם נוסף בהתמהמהות:
ועוד כי זה גרם שלא ראו ישראל כי ה' מצוי
בקרבם ובעת שהם מבקשים, ממש נדרש להם, ורק אחרי שהלכו למשכן והעתירו לה'.
עם ישראל עלולים לחשוב, שה' חלילה לא איתם, לא
בקרבם, וחלילה לא אוהבם. המחשבה שרק תיווך משה ואהרון הוא המועיל לעם ישראל – היא
מחשבה בעייתית.
תוצאה נוספת של העיכוב:
וזאת שלישית, שאם משה ואהרן עשו הכל ברגע שביקשו
מהם ישראל, היה נרגש להם כי ה' מרוצה להם גם בלתי עתירה ובקשה. שהרי לעיניהם
ובפניהם הם רואים כל מה שהיה. לא כן עתה יכולים לטעות ולחשוב שאינם רצויים לפניו
יתברך, ורק משה ואהרן העתירו בעדם אל ה' ונענו. לכן אמר להם יען לא האמנתם, פועל
יוצא לקהל. שלא עשו פעולה זו להאמין את הקהל. בה'. ומבאר על ידי מה ? ואמר
"להקדישני לעיני בני ישראל" באותה שעה של התחממות והתרגשות שלהם...
מחדש הרב: "יען לא האמנתם", פירושו:
לא גרמתם להאמין (לא כמקובל "אתם בעצמכם הייתם חסרי אמונה). היו משה ואהרון
יכולים לחזק את האמונה והביטחון בקב"ה, אם היו עושים את הנס הוצאת המים
מיידית ובמקום.
ולהיותם קדושים וטהורים נחשב זה או זה להם לחטא,
כמו שנאמר בקרובי אקדש. וזהו שאמר המה מי מריבה וגו' יקדש בם במשה ובאהרון כמשה
ואהרן.
למדרגתם של קדושי עליון אלה – מדובר על טעות קשה
מאד, ועונשה בצידה.
עלינו לשים לב בכל מצב בו אנו נמצאים, כיצד נוכל
לקדש את שמו ברבים, ולא להחמיץ את הרגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה