אלהים, לב ומוח / לפרשת בהעלותך / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
מעלת ענוותנותו של משה רבינו
עליו השלום, מתגלה בסוף פרשתנו באופן בולט וניכר. הוא לא חש כלום בליבו כלפי לשון
הרע שנאמר עליו מפי אוהביו-אהוביו. כדי להסביר למרים ואהרון את מעלת אחיהם הקדוש,
משה רבינו, מתאר ה' (במדבר יב, ז):
לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה, בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן
הוּא
מה כלול בשבח הזה? מביא רבינו
את דברי רבי יוסף חיים מבגדד, הבן-איש-חי:
לא כן עבדי משה בכל
ביתי נאמן הוא. עי' להרב בן איש חי ז''ל שנה א' מה שפירש באורך. ותוכן דברו, ד"ביתי"
קאי על המוח והלב, דשם שורה השכינה, כי הם העיקר, ולכן השגת נביאים בנבואה ורוח
הקדש תלויה בקדושה ובטהרה של שני אברים אלו, וכל המקדשם ומטהרם ביותר, ישיג ברוח הקודש
ביותר.
המח והלב הם משכני השכינה, לכן
הם מכונים "ביתו" של הקב"ה. ככל שהבית יותר נקי, יותר טהור, כך גם
היכולת של השכינה להופיע – גדלה. אדם השומר על טהרת מוחו (מלחשוב על שטויות) וטהרת
ליבו (שלא יתערבו אצלו שיקולים שאינם לשם שמים), הוא בדרך העולה להשגת רוח הקודש.
ולכן משה רבינו
ע"ה, שהיתה השגתו בנבואה יותר מכל צדיק, מוכרח שהיתה לו קדושה וטהרה בשני איברים
אלו ביותר , עיין שם באריכות.
מדרגת משה רבינו לא באה מעצמה,
אלא מתוך עמל ויגיעה לטהרת המוח והלב.
מתוך יסוד זה מעמיק רבינו
לגלות עד כמה איברים אלה מהותיים בהשגות רוחניות:
ולפי דבריו נראה לומר,
דיש לרמוז בכוונת הכתוב בתהלים (מזמור נ"א) "לב טהור ברא לי אלהים ורוח
נכון חדש בקרבי", והוא הכוונה למה שכתב, ששאל (=ביקש) שיטהר לו לבו ומוחו,
וזהו לב טהור, והמוח נרמז בסופי תיבות "אלהים ורוח" שה-מ' של "אלהים",
וה-ו' וה-ח' של "רוח" אותיות "מוח" שיטהר, ועל ידי זה "רוח
נכון" - זה רוח הקודש..."חדש בקרבי".
מוח+לב=אלהים! 86 בגימטריה. דוד
המלך מבקש במזמור התשובה (תהלים נ"א) שליבו ומוחו יהיו כלי ראוי ונקי להשראת
שכינה. ששם אלקים יופיע בהם בשלמות.
והבן איש חי הנזכר (=הנ"ל)
כתב, דלכך נקרא משה רבינו ע"ה "איש האלהים", דמספר (=גימטריית) "אלהים",
הוא מספר "מוח לב", שהיה טהור ביותר.
תהלים פרק צ' נפתח במילים
"תפילה למשה איש האלהים". הביטוי הזה לא קל מבחינה רוחנית: וכי ישנו אדם
שהוא גם אלהים חלילה? כמובן שנאמרו בזה הסברים (באופן פשוט: האיש שמייצג את
הקב"ה בעולם, ומביא את דבריו). רבינו ממשיך להזכיר את הן איש חי, האומר
שמדובר על איש של מוח ולב. טהור במחשבותיו וטהור במטרותיו. החיבור בין השתים, מבאר
את הנאמר אצלנו במידת הענווה של משה רבינו עליו השלום.
ובזה יובן לי רמז
הכתוב (תהלים ג,ג) "רבים אומרים אין ישועתה לו באלהים סלה", דהיינו במוח
ולב הנרמזים במילת "אלהים" שאינם קדושים וטהורים ח"ו...
מחדש רבינו על סמך היסוד
הנ"ל, שגם אצל דוד היו טענות על חוסר ניקיון פנימי חלילה. המזמור
מדבר על בריחתו של דוד מאבשלום, דבר שנגרם לו כעונש על חטא בת שבע. אנשים מרננים
על דוד המלך, כאילו הוא פגום, ואין לו עוד סיכוי לשנות ולשפר. דוד המלך פונה אל
הקב"ה ומבקש ממנו שיגן בעדו וירים את ראשו, אל מול חרושת הדיבורים הלא יפים
הללו, והוא מלא בביטחון שה' ישמע לבקשתו ויענה לו מהר קדשו, סלה.
ויהי רצון שנזכה לטהר ליבנו ומוחנו לעבודתו
יתברך, ומתוך כך יוולדו בנו כל המידות הטובות, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה