דבקות בה' בכל מצב!

דבקים בה' בכל מצב! / לפרשת בלק / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

בלעם מרבה לתאר את בודם והדרם של ישראל, במגוון פסוקי שבח יפים ומרוממים במיוחד. אחד הם הוא (כג,כא):

לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.  

מהו אותו אוון ועמל שלא נראו בעם ישראל? ומה הקשר לחצי השני של הפסוק? מסביר רבינו:

...יש לפרש במה שידוע שהניסיון לאדם לדעת שהוא צדיק תמים, הוא כשיהיה נזהר במעשיו הן בימי הצער והעוני שעוברים עליו, הן בימי ההצלחה והאושר כי העוני והיסורין מעבירין אדם על דעת קונו וההצלחה גם כן גורמת לאדם לשכוח את ה' ולומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

מבחן שלמות העבודה של אדם, הוא כאשר עברו עליו מצבים שונים, ובכול עמד בעבודתו, עבודת ה'. בכל מצב ישנו ניסיון אפשרי. אם זה העוני – הרי שהאדם עלול לבעוט בקב"ה מתוך ייסוריו, לא אלינו. לעומת זאת, גם במצב עשירות: האדם עלול – מתוך כל השפע שהושפע עליו – לחשוב, כי כוחו ועוצם ידו גרמו לו להיות כל כך מוצלח. בלעם רואה כי בעם ישראל תכונות אלה אינן מהבולטות, אין בהם אוון – מרידה עקב קשיים, ולא עמל – מבט של גאווה על תוצאות ההצלחה. 

וזהו שאמר הכתוב 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל', הן בזמן ש'ה' אלהיו עמו', שה' התנהג עמו במדת הדין, וגם בזמן ד'תרועת מלך בו' מלשון אהבה ורעות, שהשי''ת התנהג עמו במדת הרחמים. אי נמי  (=או גם, פירוש נוסף), להפך הן בזמן ש'ה' אלהיו עמו' והוא בשיא ההצלחה, הן בזמן ד'תרועת מלך בו' מלשון 'תרועם בשבט ברזל' בר מינן, בכל המצבים לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, שתמיד הוא נזהר במעשיו לקיים את התורה והמצוות.

חלקו השני של הפסוק מתאר מצבי חיים שונים. מצב העושר מול מצב העוני, ולפי האפשרות השניה, מצב העוני מול מצב העושר. בשניהם לא מצא בלעם שום מקום לאחוז בו, כדי למצוא פגם בעם ישראל.

נלך אנו בדרכים אלה, ונדבוק בה' בכל מצבי חיינו, שיהיו כולם לטובה ולברכה.