לא לחיות בצל!

 לא לחיות בצל! / לפרשת דברים / מתורת המשך חכמה

לעיתים, ברגעים של שבר מול ההווה החולף מול עינינו, אנו נאנחים ונזכרים בערגה בדורות עברו, "אוי, הם היו דור הנפילים....". אנו נוטים לייחס הצלחות כבירות לדורות שעברו מסיבות שונות. תרבות זו היתה קיימת גם אצל העמים הקדמונים, אלא ששם, אותו "נפיל", ענק, דמות מהעבר מלאת הוד וגבורה, מקבלת גם מעמד אלילי.

מסתבר שזה היה היחס לעוג. גודלו העצום, עם אורך ימיו המופלג (חי עוד בימי נוח!), הפכו אותו לדמות מעוררת הערצה וסגידה. זו הסיבה לכך שמשה יכול לומר לעם ישראל (דברים פרק ג):

(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:

מיטתו של עוג נשארה ברבת בני עמון, גם אחרי מותו, ומדוע? מסביר ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק (משך חכמה דברים פרק ג):

הלא היא ברבת בני עמון וכו', "באמת איש". יתכן מה שנודע הנהוג בימים הקדמונים אצל העובדי אלילים ועובדי האדם בחינא, אשר ייחסו גבורת הגבור לאלוה, ולכל כליו אשר הראה בם את גבורתו עבדו וישתחוו, כאשר נודע בשיר היונים. לכן עשו את עוג - אשר האריך ימים והיה מופלג בזקנה וגבורה - לאלוה. וגם לערסו הקדישוה ויניחוה בית עצביהם ברבת בני עמון.

המש"ח מביא ראיה מ...סיפורי היוונים ושיריהם, שהפכו גיבורי קרבות לאלילים.

עם הכניסה לארץ, קיים החשש שיפגשו ענקים בקרית ארבע, ואולי גם להם כח עצום, שניתן אפילו לתאר אותו כ"אלוהי"? זו מטרת משה בציון פסוקים אלה: להרגיע. לא אלוהי ולא בטיח. אל תתלו בעוג שום כוח מיוחד שיכול לגרום לרתיעה מופרזת:

לכן ספר משה כי היה מיתר הרפאים - והוא ענין טבעי - רק נתמעט במשך הזמן, לכן טעו העובדי גילולים בו.

דבר ראשון, עוג הוא יליד תקופה שבה הדברים היו רגילים וטבעיים. הוא לא חריג.

"הלא היא", פירוש היא הקדושה בעיניהם אשר יבואו ממרחקים לעבדה, "באמת איש", פירוש יד עוג אשר היה איש, לא ענין אלקי כאשר יחשבוהו. רק כי הטבע לא ימנע מלהוציא מפעלות זרות בחיקה מה שרחוק המציאות, כמו שכתב רבינו משה בפירושו למשנה פרק ג דנידה, עיין שם.

דבר שני - מוסיף משה רבינו עליו השלום – הוא, שגם אם לא היה מהעבר אלא בן ימינו, יש חריגים, תוצאת מוטציה גנטית ח"ו כזו או אחרת. אז ידו, כוחו, של עוג הוא של אמת "איש", ולא של משהו עליון וגבוה אחר.

יתרה מזו: ידו היא "יד איש", אדם, בשר ודם, שפעל את המפעלות. גם פעולותיו היו בסיעתא דשמיא ולא מכוחו. הוא רק יד "איש", ולא אלוהי, שבאצבעו , "אצבע אלוקים היא", משדד מערכות, מפיל ממלכות וממליך אחרות.

כשאנו נותנים תוקף אלוהי למעשי הקודמים לנו, אנו חוטאים לאמת. אנו מייחסים להם ולמפעלותיהם תוקף ועוצמה, ואולם – כמונו - הם אינם אלא שליחים של הקב"ה. בין ביודעין ובין שלא. נדע, שלמרות שאנו מעריכים את מעשי ופעולות הדורות הקודמים, ואנו אף מקבלים השראה ודוגמא ממעשיהם הטובים, אין הדבר יכול לבטל את הביקורת על הרע שבהם, ואת המאמץ להמשיך ולפעול טוב בכל מסגרת שניתן.