תגיד, אתה שומע?.... / לפרשת ראה / מתורת המשך חכמה
פרשתנו מלאה ציוויים וחיזוקי ציוויים נגד עבודה זרה. חלק מציווי
האכילה ואיסורי האכילה קשורים גם הם להרחקה מעבודה זרה. בסיום קבוצת פסוקים אחת
מסדרה זו, מסיימת התורה בהבטחה לטוב, במידה ונשמור את הציוויים הללו (דברים פרק
יב):
)כח)
שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ
לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב
וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: ס
עשיית הטוב והישר בעיני ה' ובעיני הבריות, היא מפתח לטוב אלוקי,
שמופיע ומשפיע עלינו, לאורך ימים ושנות חיים.
אמנם פתיחת הפסוק נראית הפוכה: בדרך כלל האדם צריך לשמוע הוראה או מצווה, ולאחר מכן יוכל לשמור את אותה הוראה, ומדוע כאן הפכה התורה את הסדר, ושמה את השמירה – הביצוע, לפני השמיעה? מתרץ רבינו המשך חכמה דברים:
שמר ושמעת את כל
הדברים האלה. לפלא איך יתכן שמירה קודם לשמיעה! ונראה דשמיעה הוא לשון קבלה, וכמו
(שמות ו, יב) "לא שמעו אלי".
המילה שמיעה יכולה להתפרש בשני אופנים: האופן הטכני, השמיעה של
הצלילים באמצעות האוזן, והאופן המהותי, שהדברים הנכנסים מאוזן אחת, נשארים
בראש, ואינם יוצאים מהאוזן השניה. בלשון הדיבור היום. לעיתים נשמע את הטענה
"אתה שומע אבל אתה לא מקשיב!", כלומר: המילים
נכנסות, אולם הם אינן תופסות את מלוא עומק תשומת הלב.
התורה מתנה את קבלת הברכות, והבטחת הטוב לישיבה בארץ ישראל, בהקשבה
דרוכה (כיום נתנו לזה את הכינוי "הקשבה פעילה" או "אקטיבית",
לציין שגם המאזין מתאמץ לפעול בדו השיח המתרחש עימו). אין די בהקשבה שטחית,
חיצונית של דבר ה'. יש לכרות אזניים ולהבין את הרצון הפנימי המונח במצווה, למצוא
את נקודת החיבור לשם, ולהקפיד ביתר שאת על הלימוד והקיום של הרצון האלוקי.
חודש אלול בפתח.
קולות השופר יחלו להישמע באזנינו החל מיום א', א' באלול.
גם כאן נידרש להקשבה פעילה, שמזעזעת ומניעה תהליכים בתוך הנפש פנימה.
הקשבה לקול השופר כצליל כלי נגינה פשוט, מחטיא את המטרה (אמנם יוצאים ידי חובה,
אבל "יוצאים ידי חובה", ולא ממצים את ההזדמנות לקשב פנימי, לשיפור
המעשים).
יהי רצון שנזכה לשמוע את דבר ה', בקריאת התורה, בשיעורי התורה, בקולות
השופר, שמיעה מקבלת, מפנימה ומרוממת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה