אני רק מניח את זה פה... / לפרשת ראה / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל
הקב"ה מתאר לעם ישראל שתי דרכים אפשריות לבחור בחייהם, דרך ה',
היא דרך הברכה, והדרך ההפוכה, שתוצאתה גם הפוכה. אמנם באמת יש לברר מדוע כתובה
המילה "היום"? וכי הבחירה אינה עניין תמידי וקבוע, מדי יום, כל חייו של
האדם והאנושות?
מחדש רבינו הסבר נפלא (שני מתוך שלושה):
ראה אנכי וגו' - דהנה אמרו רבותינו
ז"ל , דבאמת הקב"ה דרכו להטיב לכל בריותיו, ומה שאנו רואים שיש אנשים
שהם בצער, אין השינוי ח"ו במדות הקב"ה, אלא בהם עצמם...
קודם מניח הרב הקדמה: הרצון האלוהי הוא
להיטיב. תמיד. אם אנו רואים שישנו חוסר כלשהו, יש לבחון מה התקלה שהיתה מצד האדם,
שהיא זו גרמה למניעת השפע. משל בעניין:
כמו ענין אור השמש, שהוא באמת אור בהיר
ומצוחצח, וחסרי הראות אינם רואים אותו, שהשינוי אינו בעצם השמש, אלא בהם עצמם שהם
חסרי הראות, אבל בשמש עצמה אין שום שינוי, וכן החולה שאוכל מאכלים טובים וערבים יהיו
בעיניו מרים, וזה השינוי אינו בעצם המאכלים, אלא בחולה עצמו שע"י חוליו אינו
יכול לטעום כראוי....מזה נדע כי טוב ה' ומטיב לכל ומי שיש לו איזה צער השינוי הוא
ממנו. ע"כ פירשו המפרשים ז"ל.
ישנן מציאויות אובייקטיביות בעולם. מראה וטעם כדוגמא. האדם המחוסר
יכולות קליטה של נתוני האור והריח (עקב נכות כלשהי, או מחלה ח"ו) לא שינה את
מהות הדברים. אין לו יכולת מפגש איתם כלל! כך גם ברכת ה':
יש מי שיקלוט אותה, יהנה ממנה ויוסיף כוחות .יש מי שאינו מכיר בה, או
אינו מכיר בה' נותן הברכה. אדם כזה סותם את צינורות ההשפעה. אותו שפע שמחכים רק
שיצא – נשאר למעלה. כיצד הדבר רמוז אצלנו בפסוק?
וזה שאמר "ראה אנכי נותן לפניכם
היו'ם" היא השמש הנקראת יו'ם, אשר בראייתה, יש ברכה וקללה שמי שיש לו עינים
לראות יראה את אור השמש כי טוב הוא, והסומא אינו רואה אור השמש, כמו כן גבי
השי"ת שאין השינוי בו עצמו אלא את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו וגו'
שהשינוי הוא מצדכם שאם תעברו על רצון הבורא יתברך תקלקלו את צנורות השפע והברכה
והבאתם עליכם קללה ולא ברכה ב"מ, ואם תשמעו אל מצות השי"ת יפתחו לכם צנורות
השפע והברכה.
המילה "היום", אינה מציינת את יום הדיבור, אלא את מהות הדבר
שניתן, הברכה, שהיא נמשלת לשמש. כמו שהשמש מאירה בעצמה, וההבדל באופן השימוש הוא
במקבלים את אור השמש, כך ה' יתברך משפיע שפע טוב, והאדם גורם לזה להיות ברכה, או
חלילה ההיפך. הקב"ה מניח את זה לפנינו, ואנו בוחרים מה האור שנקבל.
לפי ביאור זה מבאר הרב פסוק נוסף בפרקים הקודמים:
ובזה יש לפרש כוונת הכתוב (דברים ד,
טל) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים" וגו', כי הנה ידוע
דלשון "הוא" , מורה על מי שעומד במצב שהוא בו בלי שום שינוי כמו שדרשו
[מגילה דף י"א ע"א] על פסוק "הוא אחשורוש" וגו'. וזה שאמר "וידעת
היו'ם" - הוא השמש הנקרא יו'ם, ואז "והשבות אל לבבך כי ה'
"הוא" האלהים", הוא - בהוייתו יהא, בלי שום שינוי ותמורה, שמדתו רק
להטיב. רק מה שאין אנו משיגים הטובה, הוא רק מחסרוננו דוגמת השמש וכאמור.
המילה "הוא" מופיעה פעמים רבות בהקשר של הוויה – מציאות –
יציבה, כמו שהרב מדגים על אחשוורוש, שהיה אחיד בהתנהגותו כל חייו. כך להבדיל הפסוק
מחבר ומשווה בין שני דברים שלכאורה הפוכים: ה' (מידת הרחמים) הוא (בהווייתו,
באורחותיו) האלהים (מידת הדין) ! איך זה ייתכן? הרי אלו מידות סותרות? אלא, שיש
שורש אחד לשכר ולעונש. שתי המידות מאוחדות בו יתברך. אלא מה, ההבדל הוא בין
המקבלים. יש כאלה שיפגשו את מידת הרחמים, ויש – על ידי הימנעותם – שנפגשים עם
הנהגת ה' כמידת הדין.
יהי רצון שנזכה להיום מהזוכים לברכתו של ה' יתברך.
שבת שלום
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה