בס"ד
ענווה במסורה ובמשורה / לפרשת מטות / מתורת
רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל
המסורה היא חיבור, העוזר לשימור הנוסח
המדוייק של התורה, במהלך העתקתה והעברתה מדור לדור. היא עומדת על תופעות רבות:
פרשיות פתוחות וסתומות, אותיות בצורות ייחודיות, מילים מלאות וחסרות, מילים
ייחודיות ועוד.
בפרשתנו אנו פוגשים את המילה
"נחנו":
לב נַחְנוּ
נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה', אֶרֶץ כְּנָעַן
המסורה משווה לעוד 3 מקומות, בהם מילה זו
מופיעה:
שמות טז,ח: וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-ה'
בראשית מב,יא: כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ
איכה ג, מב:
נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ
הרב מוצא
קשר יפה בין כל ארבעת הפסוקים (מנחת כהן לב,לב):
נעבור
חלוצים. במסורה ד' "נחנו",...פירשו המפרשים ז"ל, שנמצאים בעלי גאוה
בשביל אחת מג' סיבות: (א) אם מצד יחוסן, (ב) אם מצד עשרם, (ג) אם מצד חכמתם.
הגאווה
כידוע, היא אחת מהמידות הרעות ביותר. התורה רומזת לנו על 3 סיבות מרכזיות, הגורמות
לגאווה: ייחוס מפואר ומשמעותי, כסף רב, או חכמה הבולטת בהיקפה. הרב ילמדנו, שהתורה
רומזת, שמניעים אלו אינם אמיתיים:
ולזה באה
המסורה לפרסם טעותם, ואמר "ונחנו מה" להתגאות? אם מצד העושר, "נחנו
נעבור חלוצים" מן העולם, מלשון "חלוץ הנעל", שלא ירד אחרינו
כבודנו, אם מצד היחס "כולנו בני איש אחד נחנו" בני אברהם יצחק ויעקב, אם
מצד החכמה, הלא "לפום גמלא שיחנא" (=ביטוי שמשמעו: לפי עוצמת הגמל, כובד
משאו. כך גם פה: לפי חכמו של אדם, ידונו אותו בשמים), ו"שגגת תלמוד עולה זדון"
וזהו "נחנו פשענו ומרינו" עיין שם.
הפסוק אותו
אמר משה, "ונחנו מה", הפך להיות אחד מסמלי ענוותנותו של משה רבינו עליו
השלום. התורה שותלת את התשובות לטענות הגאוותנים, באותו מטבע לשון של משה,
"נחנו". כלפי המתגאה בשל עשרו, רמזה לו התורה, שאפילו נעליים לא ייקח
איתו מכל עושרו. כלפי המתגאה בשל ייחוסו, רומזת התורה כי בשורש, כולנו מיוחסים עד
האבות הקדושים. למתגאים מחמת חכמתם, רומזת התורה, כי עם החכמה באה האחריות הכבדה
על מעשינו. מרחבי השגגה מצטמצמים מחמת שטחי המודעות המתרחבים...
רבינו מחבר
בין הרמז הזה, לבין המשנה המפורסמת בתחילת פרק ג' באבות:
ובזה נראה
לפרש ג"כ כוונת התנא באבות "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה
עתיד ליתן דין וחשבון". "דע מאין באת" - נגד המתגאים מצד היחס,
שעליהם לדעת מאין באו, שכולנו בני איש אחד נחנו, בני אברהם יצחק ויעקב. "ולאן
אתה הולך" - נגד המתגאים בעשרם, שעליהם לדעת אנה הם הולכים למקום עפר וכו'
ומאומה אין בידם. "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", נגד המתגאים
בחכמתם, הלא ידעו כי לפי רוב חכמתם, עתידים ליתן דין וחשבון אפילו על שגגתם, וכנזכר.
במשנה
המפורסמת, רומזים לנו חכמים, כי אין לנו להתגאות משום סיבה. לא בשל ייחוס, לא בשל
עושר, ולא בשל חכמה, כפי הרמוז במילה "נחנו", כדברי הרב לעיל.
ויהי רצון שנזכה להידבק תמיד במידת הענווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה