המסע למנהיגות

 בס"ד

המסע למנהיגות... / לפרשת מסעי / מתורת רבינו כלפון משה הכהן זצוק"ל

אריכות הדיבור בעניין מסעות בני ישראל, עורר מפרשים רבים. מה הצורך בכל זה? מדוע התורה החוסכת במילותיה, מפרטת מידע שנראה על פניו חסר ערך?

רבינו נעזר בדרך הרמז כדי לאתר תובנות שונות. נעמוד על אחת מהן, המעבר מחרדה למקהלות:

"ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות". נראה לי לפרש בדרך רמז, במה שהוא ידוע מי שיש לו טבע האימה והחרדה מהציבור, תקשה עליו מאד עבודת משרה ציבורית.

מחקרים מראים שאחד מהפחדים השכיחים ביותר הוא פחד במה. פחד של עמידה ודיבור מול קהל. מסתבר שהפחד הזה משתק ומונע מאנשים רבים להוציא לפועל כוחות מנהיגות עצומים שיש בתוכם, כי הם מפחדים מתגובת הציבור.

ולכן מי שרוצה לקבל עליו עול משרה ציבורית נחוץ לו תחילה להסיע מלבו כל אימה וחרדה ציבורית ואחר כך יגש הלאה לכהן ולשרת. ואם לא יעשה כן, על הרוב יהיה בצער. ואולי באיזה זמנים יוכרח להגיש פיטורין.

כדי להכנס לעמדת מנהיגות בביטחה, על האדם להתגבר קודם על פחדיו. אם תפקודו יהיה תחת חששות ופחדים, הוא עלול לטעות פעמים רבות, מה שעלול סיים את הקריירה שלו בפיטורין מבישים...אומרת לו התורה:

וזהו שאמר "ויסעו מחרדה", שמתחילה צריך להסיע האדם את עצמו מחרדת ואימת הציבור. ואחר כך "ויחנו במקהלות" לשרת במשרות ציבוריות ולהיות חונה בתפקידו בתמידות בעזרת האל וישועתו.

כדי לפתוח את הדרך להנהגה ב"מקהלות", בציבור, יש קודם לסלק את ה"חרדה" הזו. אם יפעל אדם באופן זה, יש סיכוי רב יותר שיוכל גם "לחנות" שם, דהיינו, להתמיד בעבודתו ובשליחותו.