אהבת ה' לישראל בשלושה שלבים

בס"ד

אהבת ה' לישראל בשלושה שלבים / לפרשת ראה / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

אהבת הקב"ה אלינו מתגלה בפרשה כאהבת אב לבניו (דברים יד, א):

בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם

חז"ל מגלים כי זהו רק רובד אחד של הקשר בינינו לבין הקב"ה. ישנם עוד רבדים לקשר (חלק ב, אות ד):

ובמדרש [שיר השירים רבה ג, יא] איתא: חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו', לא זז מחבבן עד שקראם אחותו וכו', לא זז מחבבן עד שקראם אמו. עד כאן לשונו.

מדרש שיר השירים מגלה הקב"ה מכנה אותנו גם "אחות" ואפילו "אמא"! וזה חוץ מהכינוי "בן" (למרות שהמדרש מדבר על בת, נראה שרבינו לא רואה הבדל בדבר מבחינת המהות).

מה המשמעות של שלושה שלבים אלה?

נראה לפרש דשלושה מיני חיבה אלו הם כנגד עולם הזה, וימות המשיח, וחיי עולם הבא.

והרב מפרט:

כנגד עולם הזה קראם בנים - עושים רצונו של מקום ה' אלהיכם אביהם שבשמים, כי עולם הזה הוא עולם המעשה.

הבן מחוייב לרצון אביו. משל הבן רומז לעולם הזה כי זה עיקר מהותו – עשיית רצון ה'.

וכנגד ימות המשיח קראם אחותו - בדמיון לו כביכול, כדכתיב [ישעיה יא, ב) "ונחה עליו רוח ה' וגו' ולא למראה עיניו ישפוט וגו' ושפט בצדק דלים", שאין זה בכח בשר ודם כלל כי האדם יראה לעינים, אלא שה' יתברך חיבב אותנו בכח אלהי בסוג אחותו, שיהיה מלך המשיח יש בו מדעת קונו יתברך.

אח/אחות מקורו במילה "אחווה", שותפות שוות ערך. בימות המשיח יתגלו בעם ישראל כוחות שאינם שייכים היום במדרגה האנושית הפשוטה. על המשיח נאמר שיוכל לשפוט בכח רוחני, ללא שמיעת ראיות וטענות, כביכול כמו הקב"ה. יש כאן מתנה מהקב"ה, שחולק מתכונותיו לעמו.

וכנגד חיי העולם הבא קראם בשם אמו - שאז נתקן כל הפגם ויהיו כל מצוות ישראל ותורתם ותפלתם כתר שלם ועטרת תפארת לראש חי העולמים, והוא מה שאמר הכתוב [שיר השירים ג, יא] "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו". ה' יזכנו לחיי העולם הבא ולא ידח ממנו נדח אמן.

בדרגה העליונה ביותר, אנו כביכול נותנים ומשפיעים לקב"ה, כאם המעניקה מטובה לבנה. כאשר כל מעשינו, תפילותינו ותורותינו יהיו בשלמות האמיתית, בכך אנו כביכול בונים לו כתר ומכתירים אותו למלך.

הרי לנו כי אהבת ה' זו אינה אהבה הבאה רק מלמעלה למטה, אלא היא אהבה המפנה לנו גם מקום להוביל את התהליכים הרוחניים מתוך אמון. אמון זה כמובן אינו נבנה בבת אחת אלא שלב אחרי שלב. יש בכך גם לימוד בשבילנו בהקרנת אהבה: אם הגענו למצב בו כבר אנו נותנים אמון בילדינו, עלינו להתייחס אליהם גם בערך ויחס של אחים (כפי שמופיע בתורה כמה פעמים שיעקב אבינו קורא לשבטים "אחיו"). אם גם בכך ילדינו הוכיחו את עצמם, אין לחשוש לתת להם את ההנהגה וההובלה, ואף ליהנות מפירותיהם.