בס"ד
השנה נעסוק בתורות מפי הרב שמואל טייב (השני).
ואלה תולדות חייו בקצרה של הגאון המחבר מתוך ספר מלכי תרשיש (תולדות חכמי תונס):
טייב ר' שמואל מגדולי רבני תונס במחצית השנייה של המאה השביעית (תר"נ בערך) ולמד תורה אצל הרבנים מרביצי תורה בישראל ר' שלמה דאנה ור' ישועה הכהן.
וכתוב בתחילת ההקדמות (לספר "שלמי תודה" לר' שלמה דאנה) שרבינו ור' דוד בוארון הם תלמידי ר' ישועה, ורבם זה היה מחבבם כבבת עינו.
חיבר ארבעה ספרים: (1) איילת השחר דרושים בדרך חקירה פילוסופית תונס תע"ר (2) כנפי שחר על ההגדה (3) עפעפי שחר על התורה (4) שמן הטוב שיטה על מסכת מכות.
שמש כרב ומו"ץ בערים מהדייה בנזרת ומוכנין, ואח"כ היה טוען רבני בבית הדין הרבני בתונס.
בסוף ימיו זכה לעלות לא"י ונפטר בעיה"ק טבריה תובב"א
מתי נברא הזמן? / לפרשת בראשית / מתורת
רבינו שמואל טייב זצ"ל
עם פתיחתו של מחזור חדש של קריאה בתורה,
אנו שוב נפגשים עם סיפור הבריאה מלא העוצמה והתעלומה. שאלות רבות – פרשניות,
אמוניות ואחרות – עולות למקרא פשטי הפסוקים. רבינו הרב שמואל טייב דן באחת מהן.
הוא שואל כיצד ייתכן לדבר על מציאות של אור – אם השמש והירח ייבראו רק ביום
הרביעי? כדי להסביר זאת, מרחיב רבינו את היריעה על כלל תהליך הבריאה (בראשית א, ה):
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר
יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
...מה שאמר "ויאמר אלהים יהי אור"
גם שנברא ביום א' עם שמים וארץ הוא שלא נראה פעולתו בארץ עד שגזר עליו האל להגיע
אורם בארץ וכן הארץ לא נראתה פעולתה לגידול עשבים ואילנות עד יום רביעי עד שנתלו
המאורות
הבריאה התבצעה בשני תהליכים: א. תשתית
מתומצתת של כל הברואים, ב. פירוט כל נברא והוצאתו אל הפועל. יש את הדבר עצמו שנברא
ביום ראשון, ויש את פעולתו, גילויו וביטויו המעשי, שהתגלה בהמשך. עקרון זה חל גם
על האור – והמאורות, אלא שכעת, כתוצאה מתהליך זה, נברא גם מושג חדש – הזמן:
ובזה נתיישב הדבר על מכונו כי גם השמש
והירח נבראו ביום א' וסבב הגלגל ומזה נמשך מושג הזמן ודבריהם ז"ל מתאימים בד
בבד עם דעת הפילוסופים שאמרו שהזמן עצמו הוא מכלל הנבראים
ישנו ויכוח פילוסופי קדום האם הזמן הוא
דבר נברא, או שהיה מאז ומעולם ("קדמון"). רבינו טוען שמפסוקי הבריאה
ניתן לראות את תשובת התורה: הזמן נברא, שכן גילויו הוא תלוי תנועת השמש והירח. הרב
מסביר זאת באמצעות דוגמאות נוספות:
ולמען תבין הדברים האלה על אמתתם אשכילך
בינה כי כמו שלא יוכל איש לצייר מושג ה"חכמה" וה"גבורה" וכן
יתר המקרים עד ישיג מושג האדם שבו דבוקים ונאמר האדם החכם והגבור אשר בו דבוקים
החכמה והגבורה, כן ה"זמן" הוא מושג שכלי שלא נוכל לציירו רק אחר שנצייר
התנועה שלא תהיה רק בהמשך זמן. למשל זמן מושג השעה לא נשיג, רק באמרנו "ראובן
הלך משך שעה", ומושג היום לא יושג רק בתנועת השמש מצאתה עד בואה, כן מושג
קדמות ואיחור הזמן לא יושג עד שנחשוב שתי פעולות מתיחסות זו לזו למשל אחר שיצא
האדם ממקומו והגיע למקום אחר נשיג כי פעולת היציאה קדמה בזמן לפעולת בואו למקום
האחר.
יש מושגים מופשטים כמו חכמה גבורה וזמן,
שאין לנו תפיסה בהם, אלא רק דרך הביטוי המעשי שלהם: דיבור חכם, מעשה של גבורה, וכן
פעולות תהליכיות המשתרעות על מה שנקרא "זמן".
ומה היה לפני שהתחיל משהו לנוע? לפי זה –
לא היה זמן.
אף בטרם חולל אלהים שמים וארץ וכל צבאם
המתנועעים ונעתקים תמיד ממצב למצב לא היה מקום להשגת הזמן כי אז לא היה רק האל
לבדו אשר לא יתנועע ולא ישתנה ורק אחרי בריאת המתנועעים נתהוה גם מושג הזמן
ע"כ גזרו אומר הפילוסופים שגם הזמן הוא מכלל הנבראים...
ממילא כל מושג של לפני ואחרי, עבר הווה
ועתיד, לא שייכים בעולם שלפני הבריאה. הזמן משתקף דרך שינויים בחומר, דבר שלא קיים
לפני בריאת כל דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה