בס"ד
עבודת ה' בהעלם ובהצנעה – מכפלת כח רוחנית!
/ לפרשת נח / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
פרשתנו פותחת בתיאור דמותו של נח (ו, ט):
אלה תולדת נח נח איש צדק תמים היה בדורותיו
את האלהים התהלך נח.
רבינו עומד על כמה דיוקים בלשון הפסוק:
...יש לדייק אומרו "בדורותיו"
שהוא מיותר, וגם היה לו לומר "בדורו", וגם אומרו "את האלהים התהלך
נח" מיותר לגמרי אחרי אומרו כבר "איש צדיק תמים".
3 שאלות שואל רבינו: א. אם נח הוא צדיק –
מדוע יש לקשר זאת לעניין הדור שבו הוא חי? ב. מדוע ריבתה התורה "דורות"
הרבה? היה די לדבר על דורו-דור אחד. ג. המשמעות הפשוטה של "צדיק" היא
הליכה בדרכי ה', אם כן המילים "את האלוהים התהלך נח" – נראות מיותרות.
רבינו לומד מכאן כי התורה מחדדת ומסבירה
לנו את מהות עבודתו וצידקותו של נוח. אין כל הצדיקים שווים. אין עבודתם הרוחנית של
כולם זהה. כדי להבין מדוע זכה נוח ליחס מיוחד מהקב"ה – ישנו תיאור של דרכים
נעלות יותר של צדיקות:
ויתכן כי הנה נודע כי בן אדם תולעה חליפות
וצבא עמו (על פי איוב י, יז – מצבי האדם משתנים בחיים. ר.כ) כי יזדמן שבנערותו
יהיה צדיק וסופו לעת זקנה יתהפך לרשע...ולזה בא הכתוב לספר בשבח נח כי היה צדיק
תמים בדורות שלו ר"ל בכל הזמנים שעברו עליו אם בדור הילדות והשחרות ואם בדור
הזקנה היה צדיק מתחלתו ועד סופו.
תכונה ראשונה: עקביות. הצדיקות של נוח
מחזיקה מעמד לאורך מאות שנות חייו, בין בצעירותו ובין בשלבים המאוחרים יותר. "דורותיו"
משמעו תקופות חייו. כאילו הוא עצמו עבר מדור לדור.
תכונה חשובה נוספת:
אך בהיות כי יקרה איש צדיק בגלוי לעיני
העם למען יכבד בעיני בני עמו ויש צדיק ממנו שעושה מעשיו הטובים בסתר שאין מכיר
במעשיו רק המקום, לזה אמר "את האלהים התהלך נח", שכל מעשיו תומתו וצדקתו
היתה נעלמת מבני אדם ולא היה מכיר בו רק האלהים
צדקתו היתה בצניעות, מה שמוכיח שהיא לשם
שמים, ולא כדי לקבל כבוד מהבריות. לכן רק "את האלוקים" ולא עם אף אחד
אחר "התהלך נוח". כמובן שאין הדבר אומר שהיה רע או אדיש לאחרים. נראה
שכוונתו של הרב היא שלא ניכר היה כלפי חוץ שיש בו מעלות רוחניות ייחודיות.
והוא מאמרו יתברך אליו "בא אתה וכל
ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", אשר תיבת "לפני"
מיותרת. אך (=אלא) יאמר בוא אתה והנצל וגם כל בני ביתך ינצלו בזכותך, כי יש בכחך
כח מספיק להציל גם אחרים בזכותך. וגודל הזכות הזה שיש לך הוא "כי אותך ראיתי
צדיק" רק "לפני" בהעלם ובהסתר שאין מכיר בצדקתך רק לפני גלוי ולא
לבני אדם ולכן יקרת בעיני מאד וגדלה מעלתך שיספיק זכותך גם להציל אחרים.
בכך אנו מרויחים הבנה בעוד מילה שנראית
מיותרת, והיא המילה "לפני" המופיעה ביחס לצדיקותו של נוח. שהרי הדבר
אינו ברור: אם נוח צדיק – די בכך כדי להצילו, ומה חידשה התורה במילה
"לפני"? אלא שלאור חידושו של הרב הדברים ברורים. אם נוח היה צדיק
"רגיל" – אולי הוא היה מציל את עצמו, אך לא היתה עומדת זכותו להציל
אחרים. הכח שלו להציל את משפחתו, גרעין האנושות החדש, וכן את כל עולם החי, נבע רק
מתוך עבודתו הרוחנית שבאה בצניעות, רק לשם שמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה