בס"ד
האם אברהם לקח את מתנות פרעה? / לפרשת לך
לך / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
אברהם אבינו חושש על חייו בהגיעו למצרים.
יופיה של אשתו עלול בסבירות גבוהה לגרום להריגתו על ידי המצרים שטופי הזימה. אברהם
ושרה מתאמים גירסאות, ומספרים לכולם שהם אחים. כך מסביר אברהם לאשתו את מטרת
התרגיל (יב, יג):
אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך
וחיתה נפשי בגללך.
פשט הדברים הוא חשש ההריגה.
רש"י מפתיע אותנו בהסברו:
למען ייטב לי וגו' - ופירש"י "יתנו
לי מתנות"
רבינו מקשה על הסבר זה מיד:
והוא פלא, כי איך הפה שאמר למלך סדום
בהלחמו עמו "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך", גם שהוא חלקו
מכל עמלו...יבקש לתת לו מתנות?? וקרא כתיב "שונא מתנות יחיה"! עוד יש
לדייק אומרו "ולאברם היטב פרעה בעבורה", כמ"ש פירוש רש"י "ויהי
לו צאן" וגו' כלומר שנתן לו פרעה מתנות כאשר אהב אברהם, א"כ מהראוי יאמר
"ויתן לו צאן" וגו'
שאלה ראשונה: אם אברהם אבינו לא לקח כלום במלחמת
ארבעת המלכים, למרות שמותר היה לו, כאן הוא ייקח מפרעה? שנית, מקבל מתנות נהיה
משועבד לנותן, ויש כאן צמצום של החיים, ולכן שונא מתנות יחיה – וכי אברהם לא רוצה
לחיות בשלמות כזו? ודבר אחרון, אם אכן פרעה נתן לו, מדוע כתוב "ויהי לאברהם
צאן", ולא "ויתן לאברהם צאן"?
לאור שאלות אלה, מחדש רבינו פשט חדש
בסיפור:
ויתכן כי אברהם ידע מראש מדרך הסברא ששונא
מתנות יחיה. אך במה יודע איפוא אצל בני אדם כי מטבעו שונא מתנות ואיננו רודף
שלמונים? הוא שמה שיזדמן שיתנו לו בני אדם מתנות וישיב אותם ולא יקבלם
אומר אברהם לשרה: יש לי תפקיד חינוכי
בעולם, וגם במצב זה ארצה ללמד את גנות קבלת המתנות. שהרי כדי לזכות בך, שרה, הם
יתנו לי מתנות כאחיך. אני אסרב לקבל את המתנות ובזה הם ילמדו שזה לא ראוי. לפי זה
מובנים הפסוקים:
וזה כוונת אומרו "למען ייטב לי
בעבורך", והטוב ההוא הוא "שיתנו לי מתנות" ואני אשיבם אליהם ולא
ארצה מנחתם מידם! וזה היא טובה כפולה אצלי להודיע לכל כי שונא מתנות אנכי מצד טבעי,
וארויח שאחיה חיי יושר כטבע "שונא מתנות שיחיה", והוא אומרו "וחיתה
נפשי בגללך" כי יקויים בי "שונא מתנות יחיה"
שני חלקי המשפט של אברהם אבינו קשורים זה
בזה: למה חיתה נפשי בגללך? בזכות הסירוב לקבל את המתנות שיתנו לי בעבורך! כי שונא
מתנות – יחיה.
ולפי זה מובן יותר ההמשך (בפסוק טז):
ולזה אמר "ולאברם היטב פרעה"
שנתן לו מתנות, אך הוא ע"ה לא רצה לקבל וזה נרמז באומרו "ויהי לו צאן"
וגו', יירצה (=כלומר) "לו – משלו" כי כל מה שרכש אברהם צאן ובקר ועבודה
רבה לא היה רק משלו ולא משל אחרים, כי היה שונא בצע ולא רצה ליהנות משל אחרים...
לא כתוב שאברהם קיבל את מתנת פרעה. כתוב
"ויהי לו" – לא משלו, את הרכוש שכבר רכש במהלך חייו ביגיע כפיו ומתוך
עמלו.
למדנו את מעלתו של אברהם אבינו שהיה נהנה
מיגיע כפיו, ואף במקומות החומריים והשפלים ביותר כמו ארץ מצרים לא ויתר על הדרכה
למידות טובות ולחיי חירות ובחירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה