בס"ד
ואין צדיק כבן עמרם /
לשמחת תורה-וזאת הברכה / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל
פרידתו של משה דרמטית,
מטלטלת ומלאת הוד. חזון הכניסה לארץ, גזירת המוות במדבר, מאות התפילות, ובסוף –
קבורה על ידי הקב"ה בעצמו, במקום מיסתורי ולא ידוע...
במדרשים ישנם תיאורים
על המתרחש באותו יום. אחד מהם מעסיק את רבינו (מנחת כהן):
(לד, ה) וימת שם משה עבד
ה' וגו'. שמעתי בשם מדרש רז"ל: אמר הקב"ה למלאך המות: לך והביא לי נשמתו
של משה. הלך לבקשו - ולא מצאו, הלך אצל ימים ונהרות, אמר להם משה בכאן? אמר לו: ים
סוף מיום שקרע אותי לי"ב גזרים לא ראיתיו. הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם: משה
בכאן? אמרו לו?: מיום שקבלו ישראל התורה על הר סיני לא ראינוהו. הלך אצל גיהנם,
אמר לה: משה בכאן? אמרה לו: קולו שמעתי ואותו לא ראיתי. הלך אצל שמים, אמר להם:
משה בכאן? אמרו לו: מיום שעלה לקבל התורה לא ראינוהו,
המדרש מספר על חיפוש של
מלאך המוות אחר משה רבינו. אתרי החיפוש מוזרים, וגם תגובותיהן אינן ממש ברורות,
כפי שמקשה רבינו:
...והוא פלא היכן היה משה
באותה שעה? גם זה שהלך לבקשו בגיהנם קשה, דמה לו לכהן בבית הקברות? ושמעתי בשם
המפרשים ז"ל, לפרש המדרש הנזכר לעיל, דהנה ידוע דהתלמידי חכמים, וכל שכן
גדולי הדור הם רחוקים מעבירות חמורות ח"ו בלי ספק, ואינם נכשלים על
הרוב, רק בעבירות קלות שאדם דש בעקביו, ומכל מקום, יש ד' עבירות חמורות שהתלמידי
חכמים, וכל שכן גדולי הדור, עלולים להכשל בהם ח"ו יותר משאר ההמון. והם א) מבעט
ביסורין, ...הצדיקים הגדולים יתכן שיבואו להרהר ח"ו אחרי מדותיו יתברך, בראות
עצמם צדיקים וחסידים...ואף על פי כן באים עליהם יסורין. ב) הגאוה, ששאר המון העם
אין להם במה להתגאות, אבל הרבנים הגדולים והחכמים ביותר, יתכן שיתגאו בגודל חכמתם
ח"ו. ג) הכעס, החכמים הגדולים יתכן שיתכעסו, בהיותם מנהיגי הדור ורואים
בקלקולי הכלל או הפרט, וכיו"ב. ד) החכמים היותר גדולים יתכן חס וחלילה,
שיעמיקו בחכמתם לחקור מה למעלה מה למטה וכו' מה שאין להם רשות...
יצר הרע של תלמידי
החכמים שונה משל שאר הציבור, שכן הם מועדים לארבע עוונות גדולים וחמורים: 1. חוסר
ענווה כלפי גזירות ה', כשאלת צדיק ורע לו. 2. גאווה מצד מעלתם הגבוהה. 3. הכעס על
טעויות ההמון, 4. עיון במקומות הגבוהים ועמוקים מיכולותיהם, מה שיכול להביא לכפירה
(עקב חוסר הבנה של ההקשר והמציאות).
מסביר רבינו בשם
מפרשים, כי ארבעת האתגרים בהם חיפש מלאך המוות את משה, הם בעצם 4 העבירות הללו.
המלאך ביקש לבדוק, אם משה גם הוא נכשל באותן עבירות, המצויות – חלילה – אצל תלמידי
חכמים.
...הלך לחפש ולפשפש אולי
ימצא מומין חס וחלילה במעשיו של מרע"ה...ואז הלך לבקש אולי ימצא בו אחת
מהעבירות העלולים להכשל בהם החכמים הגדולים...וזהו "הלך אצל ימים
ונהרות", רמז ליסורין...
יעד ראשון של מלאך
המוות: לבדוק האם היתה מרידה בה' בגלל הייסורים. מעידים הימים והנהרות שהוא לא
שייך בזה.
"הלך אצל הרים
וגבעות" רמז לגאוה, אמרו לו...שמה שניתנה תורה בהר סיני ועל ידי משה רבינו ע"ה,
הוא להורות נתן על הענוה...
יצר הרע הבא הוא
הגאווה. הר סיני מזכיר כי לא בכדי ניתנה עליו תורה על ידי משה, להורות ענוונותם.
הלך אצל גיהנם רמז
לכעס, שאש הקצף בוער בו...אמרה לו "קולו שמעתי ואותו לא ראיתי", רצתה
לומר, שהקצף היה רק מן השפה ולחוץ להטיל אימה עליהם לשם שמים...ולא שהיה (הכעס)
מקרב ולב,
גם במידת הכעס מלאך
המוות לא מוצא אותו. מתחדש לו ולנו כי גם המקומות בהם היה כעס, זה הכל היה מן השפה
ולחוץ, ולא חלילה מתוך בעירה פנימית.
הלך אצל שמים – רצה
לומר, אולי ח"ו נכנס בחקירות גדולות מה למעלה וכו' אמרו לו "מיום שקיבל
את התורה" וכו', שכל עסקו רק בתורה שקיבל ולא במה שלא היה לו רשות בו.
גם באתגר הרביעי עמד
משה רבינו בכבוד רב, ולא עסק במה שאינו שייך אליו, אלא רק כממשיך את הגילוי של מה
שכבר ניתן לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה