בס"ד
מתי המתרים גדול מהתורם?
/ לפרשת תרומה/ מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
עיניו של רבינו, כרועה
עדרו ברחמים, היו נתונות לצערם של הנזקקים בציבור. בפרשה זו הרב מציע מעל עשר
דרשות שונות הנוגעות למצוות הצדקה! נלמד אחת מהן (אות ו):
או יובן על פי מה שאמרו חז"ל
(בבא בתרא ט, א) "גדול המֵּעֲשֵׂה יותר מן העושה". והטעם כתבו המפרשים
ז"ל לפי שהמעשה הוא מטריח גופו וסובל בזיונות וצער, וזה קשה יותר מהוצאת
ממון.
בדרגות נתינת הצדקה ישנה
מעלה ייחודית למי שאוסף את הצדקה מאנשים - המֵּעֲשֵׂה , זה שגורם לאנשים לעשות. הטעם לכך הוא הבזיונות שהוא סופג.
בזיונות אלה לעיתים רבות כואבים יותר מהוצאת כסף. אולם - האם זה תמיד כך?
ואפשר לומר דזה דוקא
כאשר המעשה הוא נדיב לב ותורם בעין יפה כדי שממנו יראו וכן יעשו, לא כן הסובב
והולך ודופק על פתחי הנדיבים לאסוף מהם נדבות, אבל הוא לא נותן, לא שייך לומר עליו
"גדול המעשה יותר מן העושה", כי הוא נראה עליו שממונו חביב עליו יותר
מגופו, שהוא מוכן לקבל בזיונות ולא לתרום מכספו...
בקריאת שמע, מצוה ה'
אותנו לאהבו בכל נפשנו ובכל מאדנו. חז"ל מסבירים ש"בכל נפשך" נאמר
למי שאוהב את חייו יותר מכספו, ו"בכל מאדך" נאמר למי שאוהב את ממונו
יותר מגופו. אומר רבינו: יתכן וגבאי הצדקה הזה הוא מהסוג השני, שאוהב את ממונו
יותר מגופו, והוא מעדיף לספוג עלבונות ובלבד שלא יוציא אגורה ... אין בגבאי זה שום
מעלה מעל נותן הצדקה, ונותן הצדקה טוב ממנו.
זהו רמז הפסוק שלנו:
וזהו שאומר הפסוק
"דבר אל בני ישראל" אלו הגבאים, "ויקחו" הם תחילה "לי
תרומה", ואחר כך יכולים להסתובב לקבץ נדבות "מאת כל איש אשר ידבנו
לבו", כי ממנו יראו וכן יעשו, ועליהם נאמר "גדול המעשה יותר מן
העושה", וזהו "תקחו את תרומתי" שאתם תקחו חלק בראש, הזכות של
תרומתי שהתרימו ישראל באמצעותכם.
אם הגבאי רוצה לזכות
למעלת "גדול המעשה", עליו לתת דוגמא אישית לציבור בכך שהוא נרתם לעניין.
הוא תורם בראש. כך הם נחשבים כבעלי מעלה של מסירות אמיתית למעשה החסד-גם נתינה
מעצמם, וגם דאגה להפצת חסד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה