ברכתו הניסיית של יצחק אבינו

 

בס"ד

ברכתו הניסיית של יצחק אבינו / לפרשת תולדות / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

עיקר מסכת חייו של יצחק אבינו נפרס בפרשת תולדות. השפע לו זוכה יצחק אבינו הוא עצום, פי מאה מהשקעתו (בראשית כו, יב):

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.

מקדים רבינו כך:

...הכוונה, כי יש שני מיני ברכות טבעית הבאה מפאת מערכת הכוכבים, ונסיית למעלה מן הטבע והיא באה מאתו ית' על דרך ההשגחה האלהית, ובא הכתוב להגיד שברכת יצחק היא אלהית למעלה מן הטבע....

כאשר ברא הקב"ה את עולמו הוא נתן בו כוחות וחוקים המפעילים אותו. גם היכולת להצליח נמצאת בטבע. כבר אמר כך שלמה המלך (משלי י, ד):

וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר

כלומר על פי הטבע אדם שטורח ועמל יראה ברכה בעמלו.

אבל יש ברכה שהיא למעלה מן הטבע. מאמציו של האדם להשיג ברכה בדרך הטבע, מוגבלים לחוקי הטבע. התערבות אלוקית יכולה להוסיף בשפע הרבה מעבר ליכולת הטבעית. התורה מספרת לנו על יצחק אבינו שברכתו היא מהסוג העליון, האלוהי.

הרב מביא מספר דוגמאות מתוך פשט הכתוב לברכה זו, נעמוד על אחת מהן. הרב פותח בשאלה על הפסוק שהבאנו למעלה:

אבל עוד יש לדייק, שהיה לו לומר "ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה' וימצא בשנה ההיא מאה שערים"!

התוצאה כתובה לפני הסיבה. היינו צריכים לשמוע שה' מברך אותו ואז הוא מוצא פי מאה ממה שהשקיע, ומדוע שינתה לכאורה התורה? כדי להסביר זאת רבינו מזכיר את פירוש חז"ל לדברי אבשלום בן דוד. אבשלום הולך לחברון כדי להתחיל את מרדו באביו. סיפור הכיסוי להליכה לשם הוא לקיחת כבש דווקא מחברון, לצורך קיום נדר קרבן:

אך יובן על פי גמ' דתמורה (יד, ב), גבי אבשלום שאמר לאביו "אלכה נא לחברון ואשלם נדרי" והקשה הש"ס "וכי יש מזבח בחברון??" ותירץ "מפני שחברון אינה ראויה לזריעה ואז שמן קנינה", עיין שם. נמצא שהמקום ראוי לזריעה אינו ראוי למקנה בקר וצאן,

יש קרקעות מסוגים שונים. אם ישנה קרקע פוריה הראויה לזריעה והצמחה, לא יגדלו עליה צאן ובקר. לעומת זאת, באדמה שבה קשה לזרוע, אנשים מזניחים את חרישתה וזריעתה ויוצא עשב רב (סוטה לד, ב). חז"ל אומרים שחברון אדמותיה טרשים, וממילא ניתן למצוא בה כבשים שמנות. לפי זה, בדרך הטבע, אדם שיש לו קרקע, יכול להתעשר באחד משני האופנים: או מתבואה בשפע, או מכבשים שמנות וטובות.

זה בדרך הטבע. בברכת ה' הניסיית – שני הדברים יכולים לקרות יחד, כפי שרמוז בתהלים:

ובזה פרשתי מה שאמר דוד "ויזרעו שדות ויטעו כרמים וגו' ובהמתם לא ימעיט" (תהלים קז), כי אחרי אומרו "ויזרעו שדות" שהמקום הוא מקום זרע שעל פי הטבע אינו ראוי למקנה הבהמות, ועם כל זה  "ובהמתם לא ימעיט" וזה בדרך נס.

הברכה שמוזכרת בסוף המזמור כוללת בתוכה שני סוגים שבד"כ הם מיצירים זה צעדיו של זה, השדה המניב, והעדר המדושן. אולם בהתערבות אלוהית – שני הדברים מתקיימים יחד. וזה הסימן לברכתו של יצחק אבינו:

וזה אומרו "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים" שעל פי הטבע לא יהיה המקום ההוא מוכשר למקנה בקר וצאן, ועם כל זה "ויברכהו ה'" ומה היא הברכה? מה שהיה לו מקנה צאן ומקנה בקר שזו ברכה אחרת נוספת מאת ה' בדרך נס.

המילים ויברכהו ה' אינן מתייחסות לעניין המאה שערים אותם ראה ביבולי השדה, אלה הן נמשכות על המשך הסיפור לעיל:

(יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה

כאשר אנו רואים שתנובות השדה לא הגבילו את צמיחת ברכת הצאן, בכך ניכר כי ישנה ברכה מיוחדת שיצחק אבינו זוכה לה. זו הופעה של ברכת ה' הניסית מעל הטבע.