האחים תובעים את הצדק!

בס"ד

האחים תובעים את הצדק! / לפרשת ויחי / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

חששם של האחים מתגבר עם פטירת יעקב, שמא יוסף ירגיש שנוח יותר לפגוע בהם כעת. הם אומרים לו (נ, יז):

כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

רבינו מדקדק בדבריהם, ומעלה כמה קשיים (אות יא):

ראוי להעיר: א. אומרו "כי רעה גמלוך", וזה נותן טעם לפגם, כי היאמר איש לרעהו "סלח לי חטאתי שהרעותי לך יען הרעותי לך"? ואם יאמר כן - הירצהו או הישא פניו?? ב. אומרו "ויבך יוסף" וגו' בכיה זו...מה טעם יש בה? ג. אומרו "ואתם חשבתם עלי רעה" למה אמר בלשון נקבה, ולא "רע" לשון זכר? ד. אומרו "אלהים חשבה לטובה", הוא בלתי מכוון, ויותר נכון לומר "אלהים השיב לי טובה" או "גמלני טובה".

שואל הרב טייב זצ"ל: אנו מבינים כי האחים מתנצלים על המכירה, ויוסף עונה להם שהדבר קרה ברצון ה'. לפי זה, הדיאלוג ביניהם לא ברור. הם מבקשים שיסלח להם "כי" רעה גמלוהו. וכי זו סיבה למחילה? אדרבה! זו סיבה להחמיר את העונש! עוד צריך להבין מדוע יוסף בוכה בשיחה זו? גם לא מובנות המילים "רעה" ו"חשבה" בפסוקים הללו.

הרב מחדש כי השיח ביניהם אינו עוסק במכירה ובירידה למצרים אלא בשרשי האירוע – המתח והויכוח בין האחים:

ויתכן כי לשון "גמול" נופל על מי שקדם לו טובה או רעה מאת רעהו...עוד נודע כי צרות ותלאות שעברו על יוסף הכל בא ממנו בהביאו דבתם רעה אל אביהם, הגם כי לטובתם נתכוון שיוכיח אותם אביהם תוכחות מוסר ללכת באורח מישור מ"מ הם חשבו שכונתו לרעה להבאיש ריחם בעיני אביהם ולהתכבד בקלונם ואז קרה מה שקרה

כדי להבין את עומק השיחה ביניהם מקדים הרב שתי הקדמות. א' – גמול משמעותו פעולת החזר על פעולה שקדמה לה. הקדמה ב' – שנאת האחים התעוררה עקב הוצאת הדיבה של יוסף.

אמנם האחים באמת רוצים להוריד כעס ורצון לנקמה מצידו של יוסף, אך הם לא באים בהתרפסות מוחלטת, אלא מכוחו של הצדק. רצונם בעצם לומר: אל תחשוב כי האשמה היא על ראשנו בלבד , אלא גם אתה יוסף אשם בדבר!

ועל כן כאשר מת אביהם חשו בראשם פן תדבקם הרעה לגמלם רעה, לזה נגשו "וידברו אליו אביך צוה וגו' שא נא פשע אחיך", והשכילו פיהם לרמוז לו כי לא בם האשם רק בו! יען רעה הזאת הבאה עליך מידך היתה זאת לך, כי אתה החלות בקלקלה, כי הם רק רעה "גמלוך" ירצה, שהרעה אשר הרעו לך היא תשלום גמול הרעה שהרעות להם בהביאך את דבתם הרעה אל אביהם להבאיש את ריחם בעיניו וא"כ אין מהראוי לנטור איבה להם.

המילה "גמול" מסגירה את פנימיות כוונת האחים: אתה, יוסף, התחלת את ההידרדרות שהביאה למכירה הנוראית. אתה ספרת עלינו דברים רעים לאבינו יעקב. דבר כזה לא ייתכן שיעבור בשתיקה, רק אולי הגזמנו בעצמת התגובה.

כעת תגובת יוסף מובנת יותר:

ויוסף בחכמתו הבין אל שכל מליהם ומה ירמזון דבריהם לכן "ויבך יוסף בדברם אליו" שחשדוהו חינם כי מחשבתו רעה ובאמת כוונתו לטוב להם כל הימים, וע"כ בכה כדרך הנחשד בדבר שאין בו וכדרך כהן גדול ביוה"כ...

לא הבנתם אותי! בוכה יוסף. כוונתי היתה לקיים מצוות התוכחה על ידי אבא יעקב! חשדתוני לחינם!

והוא מכוון אומרו "ואתם חשבתם עלי רעה" ירצה (כמו: רצונו לומר) אתם חשבתם הדיבה שהבאתי היא "רעה" לכם להבאיש ריחכם להתכבד בקלונכם, וע"כ גמלתם לי רעה אבל אל אלהים הבוחן ורואה כליות ולב הוא ידע וחשב הדיבה ההיא לטובה.

ה"רעה" עליה דיבר יוסף – אינה המכירה, אלא המחשבה שחשב יוסף בהביאו את דיבתם אל יעקב. אולם זו טעות – אלוקים בעצמו ידע שמחשבתי היא "לטובה". לקדם אתכם, ולהיטיב את החינוך שלכם. מה הראיה לדבר?

וזה לכם האות ממה שהוא יתברך גדלני ורוממני להיות לראש ולקצין על כל ארץ מצרים "למען עשה כיום הזה להחיות עם רב", מזה יוודע לכם שמחשבתי היא לטובתכם להישירכם בדרך טובה כי לא עביד רחמנא ניסא לשקרי.

הקב"ה לא עושה נס כדי לחזק רמאים ושקרנים. אם באמת קרה הנס הזה, שאני יוסף, עבד ואסיר, נהייתי משנה למלך מצרים והצלתי את כל העמים באזור, הרי שבכך מתגלה שראה ה' את צדקתי ויושרי והביאני למקום הזה.

מגמת ביקוש האמת של יוסף ואחיו מתבררת באופן חד גם במצב בו הרגש והכאב שולטים. יש ניסיון להגיע לחקר שורשי האירוע שפקד את משפחתם. יוסף לא מתחמק מהתוכחה, למרות שיכול היה להשתיקה, ובזה מראה שכמו שהוא ציפה מהם לקבל תוכחה, כן הוא נוהג בעצמו.