בס"ד
בין שוגג לשוגג / לפרשת
ויקרא / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
התורה שניתנה לבני האדם,
מאפשרת לנו דרכי תשובה וכפרה. עם סיום בניית המשכן, ניתנות לכהנים ולעם ההוראות
כיצד ניתן לכפר באמצעות הקרבנות.
בפרשת האשם נאמר (פרק
ה'):
(יז) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי
תֶחֱטָא...
(יח) ... וְכִפֶּר
עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר
שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ:
שואל רבינו (אות ד):
"והוא לא ידע"
הנה זה מיותר, שכבר נאמר תחטא בשגגה והשוגג הוא בלתי (=ללא) ידיעה!
רבינו מדקדק בלשון הפסוק
ומקשה שישנה כפילות ביחס למעשה החטא שנעשה ללא מודעות, שהיא היא הגדרת שגגה...
ויתכן שבא לרמוז מאמרם
ז"ל (אבות ד, יג) 'שגגת תלמוד עולה זדון', כי אחר היותו חכם היה לו לשקוד על
דלתי התורה ולא היה לו לשגוג, אבל עצלות שבו שהיה לו ללמוד ולא למד היא היתה
בעוכריו שבא לידי חטא.
ישנם שני סוגי שגגות.
האחד הוא הסוג הרגיל. אדם לא ידע על קיומה של עבירה למשל ולכן עבר עליה. רבינו
מביא מפרקי אבות שישנו סוג שני, והוא תוצר של רשלנות. אדם בעל יכולות לימודיות,
שיכול כל הזמן לרומם את סף הידיעות וההבנות שלו, ואינו עושה זאת – למרות שהוא
פורמלית שוגג, הוא קרוב למזיד. לזה רומזת כאן התורה:
וזה יאמר "ואם נפש...תחטא..."
יביא קרבן "על שגגתו...ונסלח לו", כי הקרבן אינו מכפר אלא על השוגג,
והטעם לסליחה זו יען כי "הוא לא ידע" לקרוא בספר תורת האלהים לדעת לעשות
ולהרחיק מן העבירה. אשר לא כן אם היה חכם ומבין מדעתו והיה לו ללמוד ונתרשל ולא
למד אז שגגתו נחשבת למזיד, ואין קרבן מועיל למזיד.
המילים "והוא לא
ידע" הם הסבר לאיזה סוג שוגג מתכוונת התורה! אין מדובר שהקרבן מועיל לכל סוג
של "אי ידיעה", אלא רק לאי ידיעה
שבאה מצד חוסר יכולת. אם היתה יכולת לדעת והאדם לא טרח, כביכול אין קרבן
השגגה מיועד לו.
אחריות האדם על מעשיו
נבחנת בכמה רמות, ועליו להוסיף במאמץ לגילוי וחשיפת רצון ה', ולא להתחבא מאחורי אי
ידעה הבאה מעצלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה