בס"ד
ידו של משה תוכיח! /
לפרשת קרח / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
אזהרותיו של הקב"ה
לעם ישראל שלא לנהוג כקורח במחלוקתו על משה, נהפכות ממש לאיסור תורה (יז, ה):
זִכָּרוֹן
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע
אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ:
כשמעיינים בפסוק נראה כי
יש כאן סרבול וייתור מילים (אות י):
הנה זה (המילים "כאשר
דבר ה' ביד משה לו") מיותר לגמרי, כי יספיק אומרו "ולא יהיה כקרח וכעדתו".
וגם יקשה אומרו "ביד משה" שהיה לו לומר "אל משה". וגם יקשה
יתור תיבת "לו" ומשוללת הבנה.
לאחר שהתורה מזהירה לא
להיות כמו קורח, מכניסים את הדיבור אל משה – זה מיותר, ואם כבר הדבר מוזכר – מדוע בשפה
לא ברורה? מדוע הביטוי הוא 'ביד' משה, ומדוע כתובה המילה 'לו' בסוף הפסוק?
מקדים רבינו:
ויתכן ע"פ מאמרם
ז"ל שאמרו החולק על הכהונה נדון בצרעת וע"כ לקה עוזיהו המלך בצרעת.
צרעת לא מגיעה רק על
לשון הרע, אלא גם על מחלוקת עם הכהונה. עוזיה מלך יהודה שהיה מלך צדיק, החליט בשלב
מסוים להיות גם כהן גדול, אולם פרחה צרעת במיצחו (דברי הימים ב, כו), ומחמת הטומאה
לא יכול היה לעבוד במקדש. אין כאן רק פתרון טכני להרחקתו, אלא גם עונש על הרצון
לחלוק על הכהונה.
נמצא שיש שני מיני
עונשים לחולק על הכהונה: אם שיקרה לו שימות במיתה משונה כמו שקרה לקרח ועדתו, ואם
שילקה בצרעת כעוזיהו המלך.
שני עונשים אפשריים
לחולק על הכהונה: מוות או צרעת, לא אלינו.
והנה (האות) וא'ו של "ולא
יהיה כקרח" משמשת במקום שי'ן כמו "ולא יסור לבבו" (דברים יז, יז)
וכמבואר זה בספרי המדקדקים. וגם אומרו "ולא יהיה כקרח" מושך עצמו ואחר
עמו, כמו "יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר" (דברים לג, ו) וכאלו אמר "ולא
יהיה כקרח, ולא יהיה כאשר דבר ה' ביד משה לו".
הרב מאיר 2 עניינים
דקדוקיים:
א. לפעמים האות ו' באה
באה במקום האות ש', במשמעות של נימוק: כדי ש.... (כפי שמצינו אצל המלך, שלא ירבה
כסף ונשים כדי שלא ייטה ליבו מה', ושם נאמר הנימוק לאזהרה "ולא",
במשמעות של "שלא")
ב. "מושך עצמו ואחר
עימו" – ישנו חלק מהפסוק שנאמר עבור יותר ממקום אחד, בלי לחזור על אותם
מילים. הדוגמא שמביא הרב: "יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר", שהמילה
"ואל" נמשכת גם על סוף הפסוק, כאילו כתוב כך: "יחי ראובן ואל ימות,
ואל יהי מתיו מספר".
כך גם אצלנו – ישנה אזהרה
שלא לחלוק על הכהונה, עם איום מפני 2 עונשים אפשריים כנ"ל:
והענין הוא שבא לומר "זכרון
לבני ישראל" ש"לא יקרב איש זר...להקטיר קטרת" - שלא יהיה כקרח
וכעדתו להענשו בעונש מיתה כהם, וגם שלא יהיה עונשו "כאשר דבר ה' ביד משה"
שלקה ג"כ בצרעת לשעבר, כאשר נשתלח בשליחותו של מקום, ואמר לו ה' "הבא נא
ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצורעת" ויהיה "לו" כן כמוהו, ללקות גם
הוא בנגע הצרעת.
התוספת שבסוף הפסוק באה
להזהיר מפני עונש הצרעת! ומי המקור לכך? משה רבינו עצמו, שלקה – בידו! וזה מה
שרמוז במילים "ביד משה". המילה "לו" מתייחסת לחוטא הנ"ל,
החולק על הכהונה – אם יעשה כך עלול להיות "לו" כעונשם של קרח או של משה,
חלילה.
(ועיין תנחומא צו אות
טו, רד"ק מל"ב טו ה ואברבנאל שם, וכתבו רבינו בתוספת נופך).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה