בס"ד
למה נחש ולמה שרף? /
לפרשת חוקת / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
עם ישראל שוב מתלונן על
המן, ובעקבות זה הוא מוכים על ידי נחשים (במדבר כא):
(ו)
וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת
הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל: (ז) וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ
חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיקֹוָק וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר
מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם: (ח) וַיֹּאמֶר
יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל
הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
על פניו סיפור מובן: העם
בוכה בכפיות טובה, נענש על ידי נחשים, מתחרט, ולאחר תפילת משה ה' נותן פתרון בדמות
נחש על נס.
אולם רבינו מעיין ומגלה
שישנם כמה קשיים:
הדקדוקים בענין זה : א'
יתור תיבת "לך", וגם היא משוללת הבנה. ב' על שינוי הלשון, שה' אמר עשה
לך 'שרף' ומשה שינה ואמר 'נחש', הלא דבר הוא!
שאלה ראשונה: הנחש על
הנס אמור לעזור לחולים, אם כן מהי המשמעות של המילה "לך" – למשה? והרי
לא ננשך. שאלה שניה: מדוע ישנם חילופי לשון מדבר ה' למשה, שכן ה' דבר על 'שרף'
ומשה רבינו עשה 'נחש'! (אם נמשיך את קו המחשבה של רבינו, נשים לב שמי שנושכים הם
"נחשים שרפים", והעם מתחנן שמשה יבטל את ה'נחש', ו'שרף' לא הזכירו.) מהי
המשמעות של כל השינויים?
מקדים הרב:
ויתכן כי במין הנחש יש
שני מינים: יש מין נקרא 'נחש' ויש מין נקרא 'שרף', וזה הוא מין ארסיי קשה מאד מן
הראשון וכי ע"כ נקרא 'שרף' על שם ששורף את דם הנשוך ממנו.
באמת תקפו את עם ישראל גם
'נחשים' וגם 'שרפים'. השרפים קשים ומסוכנים מן הנחשים. ומדוע לשלוח שני סוגים?
ועל כן כאשר דברו העם
באלהים ובמשה שלח ה' בהם השני מינים הנזכרים - נחשים ושרפים, אחד לכבודו ית' ואחד
לכבוד משה!
2 סוגי הנחשים באו על
פגיעה כפולה: אחת בה' יתברך ואחת במשה, כמדוייק בלשון הפסוק (פס' ה שם):
וַיְדַבֵּר
הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה...
העם מבין ומנסה לתקן
(נוסיף על רבינו לאור המהלך: העם מבין שהנחש הקל יותרבא על הדיבור נגד משה, והם
מבקשים שלפחות הוא יסלח וחצי מהמכה יבוטל):
ולזה כאשר התודו את
חטאתם אשר עשו, וחלו פני משה להעתיר בעדם להסיר מעליהם את המות הזה, אז אמר לו ה' "עשה
לך שרף" ורמז לו שהשרף היותר ארסיי קשה ומר הוא 'לך', כלומר הוא בשבילך בגלל
שפגעו בכבודך, והנחש הוא בגלל שפגעו בכבודי.
עם ישראל טעו שנית! אומר
ה' למשה: הם חושבים שהנחש הקל הוא העונש על כבודך, אולם אין הדבר כן. העונש על
כבודך הוא הגדול יותר – השרף! לכן טפל בבעיה זו, ועשה שרף על נס לרפאות את העם.
רבינו מביא דוגמא נוספות
בהן ה' חס על כבוד עבדיו הנביאים יותר מאשר על כבודו:
ולהורות נתן חיבתו יתברך
ליראיו ולחושבי שמו שמכבדם יותר מכבודו, וכמו שמצינו בירבעם על ששלח ידו בעדו
הנביא ואמר ותיבש ידו מה שלא נאמר כן בעבדו אלהים אחרים.
הסיפור מופיע במלכים א'
פרק יג: ירבעם מלך ישראל עובד עבודה זרה, וידיו בריאות ומתפקדות. כאשר בא אליו
הנביא ומנבא את סופו של ירבעם, המלך מצביע על הנביא ומאיים לתופסו, ואז מתרחש פלא:
אותה יד שמרדה בה' ולא ארע לה דבר – יבשה כאשר ירבעם רצה לפגוע בנביא! הקב"ה
חס על כבוד עבדיו, לעיתים יותר מאשר על כבודו.
משה רבינו הענו מכל אדם
מקבל את דבר ה'. הוא מוחל על כבודו וממילא מסיר את עונש ה'שרף'. כעת מה שנותר הוא
לבקש מחילה ורצון מאת ה', וזה על ידי עשיית 'נחש':
ומשה ג"כ עשה את שלו
"ויעש משה נחש נחשת" הבא לכבודו ית', ולא שרף הבא על כבודו.
כבוד ה' יקר בעיני משה מכבודו,
ולכן יש לטפל בעיקר בזה, על ידי נחש, לחזור בתשובה על בעיה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה