להאזין או לשמוע?

 בס"ד

להאזין או לשמוע? / להפטרת פרשת דברים / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הנביא ישעיהו פותח את תוכחתו בקריאה לאזינים שישמעו את דבריו, הם השמים והארץ (ישעיהו א, ב):

שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:

השמים והארץ 'זומנו' כעדים לשמוע את הברית בין ה' לעם בסוף ימיו של משה (דברים לב, א):

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:

וכעת מוזמנים לשמוע מה יעלה בגורלם של ישראל שלא עמדו בברית.

חכמינו עומדים על השינוי בלשון, כפי שמביא רבינו את הדברים מחז"ל, ואת התירוץ שלהם:

בהפטרה. שמעו שמים והאזיני ארץ, כי ה' דבר (ישעיה א, ב). הנה במשה אמר בהיפך (דברים לב, א) "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". לשמים אמר לשון 'האזנה', ולארץ אמר לשון 'שמיעה'. ובספרי (דברים פיסקא שו ד"ה דבר אחר) ביאר הטעם, כי משה שהיה קרוב לשמים אמר 'האזינו השמים ותשמע הארץ', אבל ישעיה שהיה קרוב לארץ אמר 'שמעו שמים' הרחוקים 'והאזיני ארץ' הקרובה.

שואלים חז"ל: מדוע אצל משה נאמרה 'האזנה' בשמיים? מפני שהוא קרוב לשמים, בניגוד לישעיהו שהיה קרוב יותר לארץ – יחסית למשה רבינו! – ולכן אמר לארץ לשון 'האזנה'.

אמנם אין הדבר פשוט כל כך:

אך הרב 'כרם הצבי' ז"ל כתב דדעת חכמינו זכרונם לברכה כי לשון 'שמיעה' שייך אם חבירו עומד מקרוב אך חושדו שלא יקשיב דבריו אומר לו 'תשמע!'. ולשון 'האזנה' שייך אם חבירו עומד מרחוק, עיין שם שהאריך לפרש דתוכן משניהם אמת.

לפי חוקרי לשון שמביא הרב צבי הירש פרבר, מחבר הספר 'כרם הצבי' (לונדון, תש"ח) נראה דווקא ההיפך: 'שמיעה' היא לקרוב (שיתעורר לתת את דעתו לנאמר) ו'האזנה' לרחוק. 'כרם הצבי' מאריך להסביר כיצד ניתן ליישב את דברי חז"ל גם לפי עקרון זה. תמצית דבריו: בגלל שמשה קרוב לשמים – הוא יודע עד כמה המרחק אדיר עד לאינסוף, ולכן אומר 'האזינו' – דיבור מרוחק. ישעיהו השיג השגות רוחניות עד גובה מסוים עקב ריחוקו מהשמים, ולכן חשב שהמעלה הגבוהה ביותר היא מוגבלת, ולכן אמר 'שמעו'.

רבינו כמעין ומדקדק מעמיק, מחזק את דבריו של 'כרם הצבי' להוכיח שאכן שמיעה היא לקרוב, מתוך פשט הפסוקים עצמו:

ולפי דעת חכמינו זכרונם לברכה אפשר לומר, שזהו שסיים הפסוק 'כי ה' דבר', שהוא נתינת טעם למה שאמר 'שמעו שמים', משום ש'ה' דבר', והשמים קרובים אליו ומתייחס להם לשון 'שמיעה', אבל הארץ שהיא רחוקה, אמר לשון 'האזנה'.

מי שמדבר עם השמים והארץ אצל ישעיהו זה ה' בעצמו! "ה' דיבר"! וממילא אין קרוב ממנו אל השמים ורחוק מן הארץ (כביכול). כלומר: אכן ניתן לומר כמו הסברם של חוקרי הלשון שמביא 'כרם הצבי', ש'שמיעה' היא לקרוב ו'האזנה' היא לרחוק. ממילא ניתן לומר שלשון האזנה ושמיעה ניתנים לפעמים לפירוש הופכי, ובזה מתבססת סברת 'כרם הצבי'.