וטהר! ליבנו...

בס"ד

וטהר! ליבנו... / להפטרת פרשת בחוקותי / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

פרשת בחוקותי, עם תוכחתה החמורה, מחפשת את שורש הפגם ואת דרך התיקון. בהפטרה נפגשים אנו עם קריאת הנביא ירמיהו (יז, יג):

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'.

רבינו מוצא בפסוק זה רמז עמוק. הוא קורא את המילה "מקוה" לא רק כ"תקווה", אלא גם כ"מקווה" - מי הטהרה המטהרים את הטמא. ומיהו המקווה המטהר את ישראל? ה' - דהיינו תורתו הקדושה, שכולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתב הרמב"ן בהקדמתו לתורה. כותב רבינו (אות ח):

מקוה ישראל ה' - אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא (קידושין ל, ב) "בראתי יצר הרע, בראתי לו התורה תבלין". וכן אמרו בגמרא (ברכות ה, א) "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה". וזהו רמז הפסוק "מקוה ישראל", דבר המטהר ישראל לאביהם שבשמים כמו מקוה המטהר טמאים, שם "ה'" רמז לתורה שכולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא...

רבינו נסמך על שני מאמרי חז"ל:

א. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ב) - הקב"ה עצמו מודה שיצר הרע הוא מציאות. אך יחד עם הצרה ברא את הרפואה: התורה היא התבלין, שמכבה את בעירת היצר.

ב. "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע... ואם לאו, יעסוק בתורה" (ברכות ה, א) - הכלי להתגבר על היצר הרע הוא עסק התורה.

וזהו מבנה הרמז:

"מקוה ישראל" - זהו המטהר, הכלי שמגן על ישראל כמקווה המטהר את הטמא. "ה'" - רמז לתורה, שכולה שמותיו של הקב"ה.

כלומר: מי הוא ה"מקווה" של ישראל? ה' - דהיינו תורתו הקדושה, המטהרת את הנפש מטומאת היצר הרע. 

ניכר כי הפסוק נושא בתוכו שתי משמעויות: האחת הפשוטה, "תקוות ישראל היא ה'"; והאחרת הנסתרת, "המקווה המטהר את ישראל - הוא התורה". ושתיהן אמת, ושתיהן מתחברות לאותו מסר.

יהי רצון שנזכה לעסוק בתורה ולטהר נפשותינו, ונזכה לכל הברכות הכתובות בפרשה.

ההיה זה חלום?...

 בס"ד

ההיה זה חלום?... / להפטרת פרשת בהר /  מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הפטרתנו מדברת על רכישת האדמה של חנמאל בן דודו של ירמיהו – לירמיהו. תוך כדי תיאור המקרה, מספר הנביא (ירמיהו לב, ח ):

(ח) וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא:

הדבר ארע לאחר שכך הוא התנבא, בפסוקים הקודמים (שם, ו - ז ):

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת:

הדבר תמוה ביותר: האם עד שלא יבוא חנמאל בפועל – לא יאמין הנביא בדבר ה'? רבינו מביא את השאלה מהספר 'שער בת רבים', והוא מביא את תירוצו, שאכן היה לירמיהו ספק האם מדובר בנבואה או שמא בחלום בלבד (אות י):

...ותרץ על פי מה שכתב הרמב"ם ז''ל (הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ג) "לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו, אף על פי שהם חוזרין לו לאחר זמן, אלא אם הֶָעָנִי",..וירמיה ידע שחנמאל לא היה זקוק למכור שדהו מצד העניות. לכן חשב ירמיה בתחילה שאין זה נבואה רק חלום שחלם לו.

הרמב"ם פוסק שאדם לא יכול למכור את השדה שבאה לו בירושה מאבותיו ומשבטו, אלא אם כן מצבו הכלכלי חמור ביותר, מה שלא היה שייך אצל חנמאל. לירמיהו היה ברור שחנמאל לא יעבור על איסור זה, ולכן חשד שזה חלום שווא ותו לא.

אך אחרי כן כשבא אליו חנמאל, ואמר לו "כי לך משפט הירושה", ולחנמאל היה לו בנים מתחילה ואחר כך מתו, וירמיה לא ידע מזה. אך אחרי זה ששמע מכל זאת, ובין כך וכך ישאר השדה אצלו ואז רשאי לקנות גם כן, כי טעמא מאי פסק הרמב"ם שלא ימכור את שדהו? בכדי שלא יעבור השדה למשפחה אחרת, אבל כאן שהוא היורש, אין נפקותא בזה, לכן אמר "ואדע כי דבר ה' הוא", עד כאן דבריו ז"ל. ולזה בא הרמז לרמוז להאמור.

בדברי חנמאל המגיע למכור את השדה, יש טענה שהפתיעה את ירמיהו: אתה היורש! ומדוע? הרי הוא בן דוד ותו לא, ומה עם בני חנמאל? אלא שזה בישרו שלדאבון לב – בניו מתו ואין יורש אחר. כעת הבין ירמיהו את מטרתו של חנמאל: שמירת השדה בתוך אדמת השבט. אם כן – אין שום בעיה למכור את השדה בנסיבות אלה, וזה מה שמסביר שאכן היה זה דבר ה' ולא חלום.

רבינו מחדש כדרכו בדרך הרמז, שהדבר רמוז בגימטריה של תובנתו של ירמיהו:

"ואדע, כי דבר ה' הוא" (ירמיה לב, ח). גימטריא "לא כדברי חלום"...

בתובנה המתחדשת לירמיהו שמדובר על דבר ה', רמוזה גם דחיית המחשבה המוקדמת שהיה מדובר בחלום. (אמנם החשבון הגימטריה כאן אינו עולה באופן פשוט, אולם די בכך בכדי לאשש את החידוש של רבינו, ו"ליכא מידי דלא רמיזה באורייתא").