כלי הקיבול לתוכחה / לפרשת קדושים / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל
התוכחה
היא דרך לקידום החברה. אדם חכם אוהב תוכחות, כי בכך הוא מדייק את אורחות חייו, ולא
חוזר על טעויות שעלולות להשתרש בנפשו חלילה.
כדי
שהתוכחה תהיה יעילה ומקדמת ישנן הדרכות כיצד להוכיח נכון. רבינו מלמדנו את העקרון
הבא (חלק ב, אות י):
הוכח
תוכיח (יט, יז) – להורות שצריך שתי תוכחות בכל מיני מוסר שיוכיח,
הציווי בתורה נאמר בלשון
כפולה, "הוכח תוכיח". מדוע זה כך? מפני שכל תוכחה דורשת בעצם שתי תוכחות:
יש
לפרש הכפל, להורות שיוכיח תחילה בכללות על כבוד התלמידי חכמים שלא יהיו נבזים ח"ו
בעיני הקהל, כי בלא זה לא יתקבלו התוכחות כלל כנודע.
תוכחה
א: כבוד תלמידי חכמים. אם העומד מול הקהל לא מוערך בעיניהם – הרושם שדבריו יותירו
יהיה קלוש. מתוך הערכה לתורה ולנושאיה – תלמידי חכמים, ייכנסו דברי התוכחה לליבות המאזינים.
כעת,
כאשר החכם המוכיח עומד מול הציבור, אפשר לטפל בבעיה עצמה:
ואחר
כך יוכיח בפרטות על מיני מוסרים להסיר את המכשולות שיודע בבני העיר.
היכן
זה רמוז בפסוק?
וזהו
הרמז "את עמיתך" - על דרך שדרשו רבותינו ז"ל [קידושין דף נ"ז
ע"א] "את" לרבות תלמידי חכמים. "ולא תשא עליו חטא" -
פרטי, קודם שתוכיחנו על הכבוד והיראה מהתלמידי חכמים...
רבינו
מסביר את "לא תשא עליו חטא" במשמעות של "להעמיס עליו דיבורים על
חטאיו". אין זה ראוי להכביד על מישהו אם הוא לא מבין את משמעות אותה הכבדה,
או את כנות וחשיבות כוונותו של המעמיס. הדרך לאפשר לקהל לקחת את המסרים המוכיחים,
ולהיות מוכנים לעבד ולעכל אותם, מתחילה מכך שישנו כבוד כלפי ה"מעמיס",
הדובר, המוכיח, החכם.
מסיבה
זו הוסיפה התורה את המילה "את" לפני "עמיתך", שכן המילה
"את" רומזת פעמים רבות למישהו נסתר נוסף אליו רומזת התורה (כמו:
"כבד את אביך" וכו', ודורשים חז"ל: "את" לרבות אחיך
הגדול). כאן המילה "את" תרבה (=תוסיף) את התוכחה על כבוד תורתו של החכם.
כאשר אדם מפתח בקרבו את הכבוד כלפי אנשי התורה, הבאים לתת דרך בעבודת ה', יהיה ליבו פתוח לקבל את רשמי התוכחה, ויוכל לחולל שינוי ועליה בדרכיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה