יום רביעי, 18 ביוני 2025

וכל אוהביי - יראוה!

בס"ד



וכל אוהביי – יראוה! / לפרשת שלח לך / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

בימים אלה של מלחמה, אנו רואים את אחינו מוסרים נפש למען עמינו ולמען ערי אלוהינו, מי בחזית ומי בעורף, במשך תקופה ארוכה ומאתגרת. אנו רואים באורח פלא כיצד עמנו קשור בטבורו אל הארץ, וגם מי שנתקע בחו"ל עושה כל מאמץ לעשות את דרכו אל הארץ על אף היותה מאויימת ומטווחת ע"י אויבים אכזריים.

אהבה גלויה זו – ברכה נוספת ונפלאה יש בה.

בפרשתנו הקב"ה נשבע שהמרגלים – מוציאי דיבת הארץ רעה – לא יראו את הארץ. רבינו הופך קללה לברכה, ומראה שכרם של אוהבי ארץ קדשנו (אות י):

"אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה" (יד, כא) אפשר לפרש בדרך דרש "אם ירא'ו" מלשון (אבות ג, ט) "רוא'ה אני את דברי רבי אלעזר מדבריכם".

הפועל "לראות" משמש בעברית גם לפעולה של קליטה דרך העיניים, אולם גם להבנת השכל. "נראה לי". יש מי ש'רואה' את הארץ. הוא מתבונן בעניינה ומבין את גודל ערכה ומתנתה. התבוננות זו מולידה אהבה אל הארץ, ואל ה' נותן הארץ. אם ישנה הערכה אל המתנה, ישנו מאמץ גם לשומרה: לנהוג לפי הגובה הרוחני המתאים לחיים בארץ הקודש.

והכוונה אם עם ישראל תהיה להם אהבה בארץ ישראל ויכירו בטובה ויעריכו המתנה היקרה שנתן להם ארץ חמדה טובה ורחבה, ויכנסו אליה בשמחה ובאמונה, אז כל מנאצי אלו אומות העולם לא יראוה, ולא יהיה להם בה מדרך כף רגל.

אם יעריכו את הארץ, הרי יגיעו להכרת הטוב כלפי ה', להכרת טובותיה של הארץ המבורכת בכל טוב, מה שיגרום להם לחתור אליה, ולהתאמץ להגיע אליה, לחיות בה בשמחה למרות כל אתגר, אזי ה'מנאצים', אוייבי ישראל החפצים בהשמדנו, הם יסולקו ממנה בסייעתא דשמיא. אם אנו אוהבים את הארץ, לא יהיה בה מקום לשונאיה ומחריביה. 

יום שלישי, 10 ביוני 2025

מפסגות קראתיך ה'!!

 בס"ד



מפסגות קראתיך ה'! / לפרשת בהעלותך / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הלויים נכנסים למשימתם ככח משמר קדושת בית ה'. הם אלה דואגים שלא יקרב איש למשכן ולכליו אם אין לו סיבה לכך (במדבר ח, יט):

וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי  יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:

רבינו רפאל ירמוז מפסוק זה התעוררות גדולה לעניין התפילה, ואקדים בסיפור: לפני כמה שנים פניתי לאחת התלמידות שלי שתתפלל יחד עם שאר התלמידים. התלמידה בתמימות ענתה: למה אני צריכה להתפלל? יש לנו הכל: אנחנו בריאים, מצבנו הכלכלי מצוין, אז מה יש עוד לבקש?...

נגד גישה עקומה זו כותב רבינו (אות ד):

אפשר לפרש על דרך מה שנאמר (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך" וגו'. שאין לו לאדם לעבוד את ה' ולהתפלל אליו רק בעת צרה ולא כשהוא בשמחה ולא חסר לו כלום, כי הדבר בהיפך, כאשר האדם הוא בשמחה צריך להתפלל ולהודות להשם יתברך על חסדו וטובו עמו,

בתוכחות המופיעות בפרשת כי תבוא בחומש דברים, אחד הפסוקים תולה את בואן של הקללות ח"ו עקב עבודת ה' חסרת שמחה וחיוניות. התורה פנתה לטבע האדם המרגיש עצמאי חזק כאשר מצבו מצויין, ורק כאשר רע לו הוא פונה לעזרה, ומבין שאינו יכול לבד. אדם יכול לקיים את המצוות מתוך רוטינה ושגרתיות, "מצוות אנשים מלומדה", אולם אם יפעל ללא הרגש, לא ברור שהוא עושה את הדברים מתוך חיבור פנימי. ייתכן שהוא עושה את המצוות מתוך הרגל, מתוך צורך אישי אנושי או חברתי. השמחה מבטאת את הקשר של הפנימיות עם המעשה החיצוני. התורה מצפה שנעמיק ונתחבר לדבר ה', ונעבדהו "מרוב כל"! מתוך השפע, מתוך הטוב, מתוך הברכה.

יתרה מזו, בכך האדם מייצר המשכיות לטוב, בע"ה:

ועל ידי זה לא תבוא עליו צרה ועל דרך שנאמר (תהלים נ' כ"ג) "זובח תודה יכבדנני", ועל ידי זה "ושם דרך" ושביל, להיות "אראנו" עוד "בישע אלהים".

זובח התודה, המקריב קרבן על מצבו הטוב, הוא זה שיזכה עוד לראות בישועת ה'. וזהו הרמז אצלנו:

וזה רמז הפסוק, "ולא יהיה בבני ישראל נגף", שלא יהיה בבני ישראל טבע זה, דווקא כאשר יהיה בהם נגף ואיזה צרה יגשו בני ישראל "אל הקודש", הוא בית הכנסת להתפלל ולהתחנן על צרתם, או אם נפטר להם אחד מהמשפחה באים להתפלל למנוחתו, אלא תמיד חייבים להתפלל להשם יתברך ולהודות לשמו.

"הקודש" אינו רק המשכן והמקדש, אלא גם ה"מקדש מעט", בית הכנסת. ישנם אנשים הפוקדים את בית הכנסת רק מתוך צרותיהם לא אלינו. הם חווים קשיים וזקוקים לעזרה. כמו כן, ישנם אנשים הבאים רק כאשר הם בצער משפחתי ה"י על אבדן אדם קרוב שיש לומר עליו קדיש. הם באים רק כאשר יש להם "נגף", תקלה וצרה.

חויית התפילה מתוך טוב ושפע היא שונה. אין בה בהכרח את תחושת התעוקה והמצוקה, תחושת הלחץ וחוסר האונים. תחושות קשות אלו, שלא נדע, גורמות לנו לפנות מקירות לבנו אל ה'. אבל, ה' יתברך רוצה את הקשר והדיבור איתנו כל הזמן, גם במצבי רווחה והצלחה. הכח שיש לגייס אז לתפילה הוא הכרת הטוב. הכרת הטוב תוליד את השמחה, והיא תביא לתפילה מכיוון טוב ומשמח.

רבינו מחבר את הדברים לעניין החצוצרות המופיעות בפרשתנו: התקיעה בהן נעשית הן בזמן מלחמה והן במועדים וברגלים. הצד המשותף הוא שימוש במילה "זכרון" לשני המצבים. אומר רבינו: זכרון ה' חייב לבא הן בשעת משבר וקושי, והן בשעת טובה ושמחה.

יום חמישי, 5 ביוני 2025

שכר על חיי עולם הזה??

 בס"ד





שכר על חיי עולם הזה?? / לפרשת נשא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

בסיומה של פרשת קרבן אשם מעילות, אומרת התורה כך (ה, י):

וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה

חז"ל למדו מפה שיש לנותן מתנות הכהונה את הזכות להחליט למי לתת את קרבנותיו. רש"י מסביר כי טמונה כאן גם ברכה חומרית למי שיקפיד לתת את מתנות הכהונה כראוי.

ר' רפאל לוקח את הדברים ומוסיף בהם נדבך:

אי נמי יש לפרש על פי מה שכתב הרב עטרת צבי ז"ל (דרוש ז'), האדם המקיים תורה ומצות לשם שמים אז מקבל שכר גם על אכילה ושתיה ותענוגים הגשמיים, כי הם האמצעיים לתת לו כח ויכולת לקיים התורה ומצות, עד כאן.

כל מעשיו של אדם צריכים להיות לשם שמים. בזה הוא הופך את כל רצף חייו מוקדשים לה'. אם כן, כותב הרב צבי פרבר זצ"ל, אין מדובר על זכויות בלבד, אלא גם על מעשים המביאים שכר טוב מאת ה'. נפלאים הדברים! אדם אוכל בכדי לקיים מצוות עשה של אכילה בשבת, נהנה ומתענג, ובנוסף לכל יקבל שכר טוב על כך! אדם ישן  היטב ומתענג על שנתו, בכדי שיהיה לו כח לקום לתפילה ולהתפלל בכוונה – יקבל על כך שכר!

רבינו מביא על כך רמז בפרקי אבות:

ופירשו בזה דברי התנא באבות (ו' א') "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה", הכוונה כשהאדם עוסק בתורה לשם שמים באמת ואמונה, אז זוכה ביום הדין לקבל שכר על דברים הרבה כולל ענייניו הגשמיים שהם היו קיום וביסוס לתורה ומצות.

אדם שיש מוקד רוחני לחייו, ובשיאם לימוד התורה הקדושה, מקדש ומרומם את כל חייו. כל מגמתו היא לפעול לאור אמת גדולה, לאורה של שלימות בעולם הזה. כל מהלך חייו ראויים להערכה ולהוקרה, הן בעיני אדם והן בעיני שמים. וזהו הרמז המופיע אצלנו:

וזהו רמז הפסוק, "ואיש את קדשיו לו יהיו", תיבת 'את' לרבות הטפל לדברים של קדושה,...לומר מי שהוא אי'ש ירא ה', שנאמר בו (תהלים קי"ב א') "אשרי אי'ש ירא את ה'", זוכה אפילו "א'ת קדשיו" הטפל לקדשיו, אכילה ושתיה וכיוצא, "לו יהיו", לקבל עליה שכר.

המילה 'את' רומזת בכמה מקומות בתורה לדבר הטפל לדבר העיקרי. גם כאן, המילה 'את' נספחת למילה 'קדשיו'. החיים החומריים הנספחים לחיים רוחניים וקדושים. המילים "לו יהיו" הרומזים לשכר (כדברי רש"י) שייכים גם לחלק העיקרי – הקודשים, וגם לדברים הטפלים אליהם – ענייני חומר הגורמים לקיום הרוח.

וכל אוהביי - יראוה!

בס"ד וכל אוהביי – יראוה! / לפרשת שלח לך / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל בימים אלה של מלחמה, אנו רואים את אחינו מוסרים...